ע"פ 1566/01 אולג ניסימוב נ. מדינת ישראל

השופטת ד' ביניש:

המערער, צעיר יליד 1981, הורשע על פי הודאתו בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. הרקע למעשהו של המערער נעוץ בקטטה שהתפתחה בינו לבין צעיר אחר, המתלונן, שעה שהמערער פנה בדברים לידידתו של המתלונן שישבה עמו על ספסל ציבורי, לאחר שכולם יצאו ממסיבה שהתקיימה במקלט סמוך. הגיעו הדברים לידי כך, שהמתלונן היכה את המערער מכות אגרוף בראשו, ואילו המערער שלף סכין ודקר אותו דקירה שגרמה לו לחבלה חמורה. בעקבות אותה חבלה אף אושפז המתלונן למשך חמישה ימים בבית חולים.

במסגרת ההסדר הודיעה התביעה לבית המשפט כי היא מסכימה לכך שיוגש תסקיר ביחס למערער ואם התסקיר יהיה חיובי תבקש שנת מאסר בפועל בלבד, וכן מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן. תסקיר מבחן חיובי אכן הוגש לבית המשפט המחוזי, וממנו עלה כי עד לאותו ארוע המערער היה אדם "נורמטיבי בהתנהגותו", עבד ועזר למשפחתו בתקופה של מצוקות כלכליות, למד ועשה מאמץ רב להכשיר עצמו לקראת גיוסו לצה"ל בתפקיד קרבי. שירות המבחן אף התרשם כי המערער התחרט חרטה כנה בגין מעשיו, וכי הוא בעל מוטיבציה גבוהה לשרת בצבא ולקיים חיים נורמטיביים. נוכח חומרת המעשה בו הורשע המערער סבר בית המשפט כי אין מנוס מלהטיל על המערער עונש מאסר לריצוי בפועל, ובהתאם לכך גזר על המערער עונש של עשרים ושמונה חודשי מאסר מהם עשרה חודשי מאסר בפועל, והיתרה על תנאי בצירוף תקופה של שמונה עשרה חודשי מבחן מתום ריצוי מאסרו; כן חייב את המערער בתשלום פיצוי למתלונן בסכום של 5,000 ₪. עונש המאסר בפועל שנגזר על המערער עוכב עד לשמיעת ערעורו והוא היה נתון במעצר בית תקופה ממושכת מאז שוחרר ממעצר לפני למעלה משנה.

בטיעוניו להקלה בעונש של מרשו, ביקש מאתנו סניגורו של המערער, כי נמיר את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו במאסר בעבודות שירות. עיקר טיעונו התמקד בסיכויי שיקומו של המערער על רקע התסקיר החיובי ובטענה שאם יהיה על המערער לרצות עונש של מאסר בפועל, יאבד הסיכוי כי יגוייס לצה"ל. בין היתר ציין בפנינו בא כוחו של המערער, כי המתלונן החלים מפציעתו ואף השלים עם המערער.

קצינת המבחן הגישה לנו בעת הדיון תסקיר נוסף מעודכן וממנו עולה הערכה אופטימית באשר לסיכויי שיקומו של המערער, כשהיא סבורה שיש ללוות את המערער בפיקוח וטיפול וכן להסתפק לשם כך בעונש של מאסר בעבודות שירות.

התלבטנו לא מעט בעניינו של המערער. העבירה שהורשע בה היא חמורה, והכלל הוא שיש להטיל עונשי מאסר בפועל כדי להרתיע עבריינים מפני מעשי אלימות מן הסוג שביצע המערער. העונש של עשרה חודשי מאסר בפועל שנגזר על המערער נוטה לקולא, ואלמלא התמונה שנפרשה בפנינו באשר לנסיבותיו האישיות של המערער, לא היינו רואים להתערב בו. עם זאת, שוכנענו כי נסיבותיו של המערער הן יוצאות דופן וכי הסיכוי שלא יעלה על דרך עבריינית ויתפקד כאדם מועיל בחברה הינו סיכוי ממשי. על רקע הנסיבות האישיות המיוחדות ובהתחשב באפשרות שהקלה בעונש תביא לגיוסו מחדש של המערער לשירות בצה"ל, ראינו ליתן לו לממש את ההזדמנות המוצעת לו. לפיכך, החלטנו לקבל את הערעור ולהקל בעונשו של המערער, כך שתקופת המאסר בפועל של עשרה חודשים שהושתה עליו, תופחת ותועמד על שישה חודשים, אשר ירוצו בעבודות שירות, אם יימצא מתאים לכך על ידי הממונה על עבודות השירות. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בתוקפם.

הממונה על עבודות השירות יגיש לבית המשפט בתוך 30 יום חוות דעת בעניין התאמתו של המערער לעבודות שירות, והתיק יועבר להרכב למתן החלטה משלימה.