ע"פ 1573/99 אייל אלפונטה נ. מדינת ישראל

המערער תקף את המתלוננת, אשה בת 78, כשהלכה ברחוב באשדוד בשעות לפני הצהריים. בעזרת סכין יפנית הוא חתך רצועת שקית שהחזיקה בידה. תוך שגנב ממנה את השקית, הדף ארצה את המתלוננת ואת אחותה שהלכה עמה. שתי הנשים נפלו ונחבלו, כשהחבלה שנגרמה לאחותה של המתלוננת כללה שבר ביד והצריכה ניתוח. על יסוד הודאתו בעובדות הללו, הורשע המערער בבית המשפט המחוזי בשוד מזויין לפי סעיף 402(ב) ובחבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז1977-. בעת מעשה היה המערער משוחרר בתנאים מגבילים. בצאתו לרחוב הוא הפר את תנאי השחרור, ובשל כך נמצא אשם בהפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287.

בית המשפט המחוזי גזר על המערער ארבע וחצי שנות מאסר בפועל ושנה אחת על תנאי. כן הפעיל נגדו עשרים וארבעה חודשים על תנאי, כאשר ביחס לשישה חודשים מתוך התקופה המופעלת הורה על צבירה.

המערער, שהוא כבן 29, מתמכר מזה שנים רבות לסמים מסוכנים, ולחובתו הרשעות קודמות בעבירות רכוש רבות. את עבירת השוד הנוכחית, כמו את עבירות הרכוש שביצע בעבר, ביצע המערער, כטענת סניגורו, כדי לממן את צריכת הסמים האישית שלו. חרף טענותיו של הסניגור, לא ראינו מקום להתערב בגזר הדין. העונש שהוטל על המערער איננו חמור כלל וכלל, על רקע חומרת העבירות אותן ביצע, נסיבות ביצוען ועברו הפלילי. לפיכך, אנו מחליטים לדחות את הערעור.

בטיעונו לפנינו ביקש הסניגור לכלול בפסק-דיננו אמירה המתייחסת לרצונו של המערער להיגמל מן ההתמכרות לסמים מסוכנים. אנו עושים זאת ברצון. מתסקיר המבחן אמנם נובע כי נסיונות קודמים שנעשו לטובת המערער, במטרה לגמול אותו מן ההתמכרות לסמים לא עלו יפה. ואולם שירות המבחן מציין בתסקירו, כי אם המערער יגלה רצון להיגמל, מן הראוי ללכת לקראתו בעניין זה. אנו מבקשים משירות בתי הסוהר להעמיד את המערער בהקדם לבדיקה שמטרתה לקבוע את התאמתו של המערער לגמילה, ואם יימצא מתאים לכך יש לאפשר לו, במסגרת סדר העדיפויות המקובל, לקבל את הטיפול הזה במסגרת תקופת מאסרו.