ע"פ 1584/00 רחמנוב רפאל נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע בבית משפט השלום בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ובעבירות איומים. בית משפט השלום מצא כי בשתי הזדמנויות תקף המבקש את אשתו ואת בנו תוך שהוא מאיים על אשתו לשרוף אותה ואת בנם. בית משפט השלום סמך את הכרעת הדין על אמרת המתלוננת, אשתו של המבקש, לאחר שזו חזרה בה מעדותה המפלילה, בבית המשפט. בהכרעת הדין כתב בית משפט השלום כי המתלוננת הותירה בו רושם של אשה מפוחדת החוששת להעיד כנגד בעלה. בית המשפט אף מצא דברי חיזוק לאמרת המתלוננת.

על המבקש נגזרו 24 חודשי מאסר מתוכם 12 חודשים לריצוי בפועל. בנוסף על כך הופעל בעניינו עונש של מאסר מותנה, בן 8 חודשים - מחציתו באורח מצטבר.

2.על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו והמבקש ביקש שם לעכב את תחילת ריצוי העונש. בית המשפט המחוזי העריך כי אין למבקש סיכוי של ממש לזכות בערעור, וכי אין סיכוי שגזר הדין יוקל, לפיכך דחה את הבקשה. עם זאת הורה בית המשפט לקבוע את שמיעתו של הערעור בחודש זה.

על החלטה זו משיג המבקש. הוא חוזר על טיעוניו בדבר הסיכויים שעומדים לו בערעור. בהסכמת המשיבה הגיש היום העורר ראיות נוספות שבאו לידו - דוחו"ת שערך חוקר נוער אודות דברים ששמע מפי ילדי המשיב. דברים אלה גורעים לדעתו מן האמון שראוי היה ליתן במתלוננת. מקומן של טענות אלה, אם בכלל, בערעור שהגיש העורר ואין בהן היום, כשלעצמן, כדי להועיל לו בנסיבות המקרה.

3.העורר סומך טענותיו גם על החלטה שיצאה מבית משפט זה ואשר על-פיה ראוי ככלל לעכב את ביצוע גזר הדין משמוגש ערעור. החלטה זו, עומדת לבחינה בפני הרכב מורחב של בית המשפט העליון, ועד להכרעה בה, עומד בעינו הכלל כי עצם הגשת הערעור אין בה כדי לעכב את ביצוע גזר הדין, לבד מן המקרים בהם מתקיימים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.

בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע גזר הדין נבחנה כבר בבית המשפט המחוזי. בית המשפט ערך איזון ראוי בין כל השיקולים הצריכים לדבר ובכלל זה סיכויי ההצלחה בערעור, משך תקופת המאסר שנגזר עליו, עברו הפלילי של המבקש, ונסיבות המקרה.

בית המשפט המחוזי הורה, כאמור, על קביעה מוקדמת של ברור הערעור, עוד בחודש זה, ובא-כוח המדינה הודיע אף הוא, מצידו, כי הוא מתכוון לעתור לזירוז השמיעה של הערעור. בהתחשב בכל אלה, אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית.