ע"פ 16/07 סאוסאן זועבי נ. סאמיה חוארי

הערעור מופנה כנגד החלטת שופטת בית משפט השלום שלא לפסול עצמה מלדון בעניינו של המערער שהועמד לדין בעבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, בצירוף סעיפים 25 ו-31 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בקשת הפסילה הוגשה על יסוד שורה של טענות כנגד החלטות דיוניות של השופטת קמא. בין היתר, טען בא-כוח המערער כי כתב האישום לא גילה אשמה על פניו והשופטת היתה צריכה לזכות את מרשו על יסוד טענת "אין להשיב על האשמה". תחת זאת נדחתה הטענה של המערער ללא הנמקה. עוד טען בא-כוח המערער כנגד העובדה שהשופטת איפשרה לתביעה לתקן את כתב האישום פעמיים ועתה לאחר הגשת הערעור – מוסיף הוא – נעתרה פעם שלישית לתיקון כתב האישום. כן טען בא-כוח המערער כי בית המשפט נעתר לבקשות דחיה של התביעה ואילו כל בקשותיו שלו נדחות. צדק בית המשפט קמא בקבעו כי כל טענותיו של בא-כוח המערער הן טענות דיוניות שאינן מצדיקות פסילתה של השופטת מלדון בעניין. יתכן שהרגשתו הסובייקטיבית של המערער היא כי בית המשפט מעדיף את התביעה על פניו והוא חש מקופח. אולם גם בעניין זה צדקה השופטת בקביעתה כי טענותיו של המערער לפסילתו לא הועלו על ידו במועד, אלא בשלב מאוחר של ההליך לאחר שנדחתה טענת "אין להשיב על האשמה". כל טענותיו של המערער הן טענות לגופו של ההליך ואלה טענות שלא ניתן לבררן בהליך של ערעור על פסילת השופטת, מקומן יהיה בסיכומים בפני בית המשפט ואם יורשע המערער יתבררו הטענות בערעור. אין בטענותיו של המערער כדי ללמד כי על פי המבחן האובייקטיבי – שהוא המבחן המכריע – ננעלה דעתו של בית המשפט ודעתו נחרצת להרשיע את המערער. מטעם זה אין להעתר לבקשת הפסילה ודינה להידחות.

בשולי הדברים רואה אני להעיר כי נראה שהתביעה בתיק זה ניהלה את ההליכים באופן הנראה על פניו רשלני מבחינת סעיפי האישום שיוחסו למערער וכבר הביאו לתיקונו של כתב האישום שלוש פעמים. יתכן שעניין זה ראוי לבדיקה ולמסקנה בלא קשר להליך הפסילה.

הערעור נדחה.