ע"פ 1605/08 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את המערער בעבירות אינוס בנסיבות מחמירות ומעשים מגונים, ודן אותו לתשע שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את הקורבן בסכום של 35 אלף ש"ח. נאשם אחר בפרשה, ראמי גדיר (להלן: ראמי) נדון לשש שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לשלם פיצוי בסך 20 אלף ש"ח.

2.

בכתב האישום בעובדותיו הודה המערער נטען, כי בחודש אפריל 2005 הוא בילה עם ראמי ושני בחורים נוספים באזור הקריות בצפון, ושעה שהחלו בנסיעה לכיוון מקום מושבם – ביר אלמכסור, הם הבחינו בנערה, ילידת חודש מרץ 1992 (להלן: המתלוננת), שעשתה את הדרך לביתה. יושביו של הרכב הציעו למתלוננת להסיעה ליעדה, ומשהצטרפה אליהם הם הסיעוה לחוף הים, שם ירדו עימה המערער וראמי, בעוד שהנוסעים האחרים המשיכו בדרכם. משנותרו לבדם עם המתלוננת, הפשיטו אותה המערער וראמי מבגדיה, עשו בגופה מעשים מגונים, ולאחר מכן אנסו אותה – המערער על ידי החדרת אצבעותיו ואחר כך את איבר מינו לאיבר מינה,

וראמי על ידי החדרת אצבעותיו בלבד. כל אותה עת התנגדה המתלוננת למעשיהם של תוקפיה וצעקה, אולם השניים לא הרפו ממנה עד שבאו על סיפוקם. לאחר מכן הלבישו המערערים את המתלוננת בבגדיה, והזעיקו את חבריהם לשוב כדי להסיעם משם. בעודם ממתינים, שבו המערער וראמי והפשיטו את המתלוננת מבגדיה, והמערער חזר ובעל אותה שלא בהסכמתה בנוכחות חברו. בתום כל אלה הסיעה החבורה את המתלוננת לקריית-ים, שם הפקירוה לגורלה.

3.

המערער הודה בעובדות שיוחסו לו, ובגדרו של הסכם טיעון עתרה המשיבה לדון אותו ל-10 שנות מאסר, בעוד שההגנה היתה רשאית לטעון למאסר שלא יעלה על 6 שנים. בערעור שבפנינו נטען כי העונש שהושת על המערער נוטה לחומרה יתרה, ולא ניתן בו משקל הולם להודאת המערער בחקירתו ובבית המשפט, ולקושי שעמד בפני התביעה להעיד את המתלוננת. עוד נטען, כי לא היה מקום להחמיר עם המערער מעבר לעונש שנגזר לראמי.

4.

דין הערעור להדחות, ולכך שני טעמים. ראשית, העונש אותו גזר בית המשפט המחוזי אינו חורג מגדרה של מסגרת הענישה אותה גיבשו הצדדים. נאשם הנותן ידו להסכם מסוג זה, רואים אותו כמי שמודה כי כל עונש שלא יחרוג מאותה מסגרת הוא עונש מידתי ומצוי במתחם הסבירות. שנית,

המערער חטא בעבירות שחומרתן מופלגת. הוא ושותפו הציעו לנערה צעירה להסיעה לביתה, ובמקום זאת הובילוה לחוף הים, ובמשך שעה ארוכה התעללו בה תוך שהם מספקים בה את תאוותם. זאת ועוד,

עיון בתסקיר הקורבן מלמד עד כמה היה מרחיק לכת הנזק שנגרם למתלוננת, וספק בעינינו אם נערה זו תשוב אי-פעם לתפקד ככל האדם. בנסיבות אלו לא גילינו בעונש חומרה יתרה, וגם האבחנה בין המערער לשותפו היתה מוצדקת נוכח אופיים של המעשים שיוחסו לשניהם.

אי לכך, הערעור נדחה.