ע"פ 1605/11 מדינת ישראל נ. אורן לייבה

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי בתל-אביב הרשיע את המשיב, על פי הודאתו ובגדרו של הסכם טיעון, בעבירות של נהיגה ללא רישיון תקף, בזמן פסילה וללא ביטוח, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עזיבת מקום תאונה ואי מסירת פרטים, וכן הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בגין כל אלה נדון המשיב ל-12 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 3,000 ש"ח, פסילה מנהיגה במשך 5 שנים מיום שחרורו מהכלא, והוא חויב לשלם פיצוי בסכום של 20,000 ש"ח.

התשתית העובדתית שעמדה בבסיס ההרשעה היתה זו: בתאריך 1.1.10 נמצא המשיב נוהג ברכב מנועי כשהוא תחת השפעה של אלכוהול. בעקבות כך פסל אותו קצין משטרה מלנהוג במשך 30 ימים, וכן נצטווה להעביר את רכבו למגרש אחסנה, לאחר שאותו קצין הוציא גם צו האוסר את השימוש ברכב. בתאריך 4.1.10 נראה המשיב נוהג פעם נוספת ברכב, ומשנדרש על ידי שוטר-מתנדב לעצור, הוא שעט קדימה תוך שהוא פוגע במתנדב. זה האחרון נפל על הארץ, ומשהובא לבית חולים אובחנו פגיעה בכף רגלו השמאלית ושבר פתוח ברגלו הימנית, דבר שחייב ניתוח ואשפוז. עוד נטען, כי במהלך בריחתו של המשיב ביקש אדם שנסע עמו לעצור, אולם הוא סרב לעשות זאת, עד שלבסוף החנה את הרכב והסתלק רגלית. נטען, כי לאחר זמן מה הבחינו בו שוטרים שנדרשו להיאבק בו קודם שעצרו אותו.

בערעור שבפנינו מלינה המדינה על קולת העונש. נטען, כי העונש אינו הולם את חומרת מעשיו של המשיב, נסיבות ביצוען, תוצאותן, ועברו התעבורתי הבעייתי.

השקפה זו מקובלת עלינו. המערער נהג ברכב מנועי אף שימים ספורים קודם לכן נאסר עליו לעשות זאת. משהבין כי נתפס בקלקלתו, הוא החליט למנוע את מעצרו ופתח בנסיעה במהירות גבוהה שנדמה כי סכנותיה, ובמיוחד כשהיא נעשית בתחומה של עיר, אינן טעונות הוכחה. יתרה מכך, עד כמה נחרץ היה המערער בדעתו להימלט, תלמד העובדה שהוא אף לא היסס לפגוע בשוטר המתנדב ולהסב לו נזקים וסבל רב. אם תוסיף לכך את עברו התעבורתי של המערער (עשרות הרשעות), שוב אין ספק שהעונש שהושת עליו נוטה לקולה יתרה, וסוטה מרמת הענישה הנוהגת.

אנו מקבלים אפוא את הערעור, ותוך הדגשה כי איננו ממצים את הדין, אנו מעמידים את תקופת המאסר בפועל בה ישא המשיב על 24 חודשים. יתר חלקיו של גזר הדין יעמדו בעינם.