ע"פ 1606/00 פלוני נ. מדינת ישראל

המערער יצא בחברת צעירים נוספים, בכללם המתלוננת, לבילוי במועדון ריקודים. לקראת עלות השחר הסיע במכוניתו את המתלוננת ובחורה נוספת לבתיהן. אחרי שהוריד מהמכונית את הנוסעת האחרת, המשיך בדרכו לבית המתלוננת. בדרך עצר את המכונית וניסה לחזר אחרי המתלוננת. בתחילה התרצתה לחיזוריו, התנשקה והתגפפה עימו. כשביקש ממנה לשכב איתו, דחתה אותו בסירוב מוחלט. המערער התעלם מן הסירוב, התפשט, הפשיט את המתלוננת תוך שימוש בכוח ובעל אותה בכפייה בתוך המכונית.

המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירת אינוס. בהגיע השעה לגזור לו את עונשו, הוברר כי הוא כבר מרצה עונש מאסר של 28 חודשים שנגזר עליו בשל עבירות אחרות. בית המשפט המחוזי גזר על המערער בשל עבירת האינוס ארבע שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי. כן הורה לחפוף שנה אחת מן המאסר הממשי לעונש המאסר שהוטל על המערער בשל העבירות האחרות.

בערעורו על חומרת גזר הדין קיווה הסניגור המלומד לשכנענו, כי יש מקום להקל עם המערער יותר משעשה בית המשפט המחוזי. הסניגור המלומד איננו חולק כי העונש שנגזר למערער הוא עונש הולם. עם זאת טען, כי בהתחשב בנסיבות הביצוע של העבירה, שתחילתו לא היתה בכפייה, על רקע קשייו האישיים והמשפחתיים של המערער בעבר ולנוכח העובדה שלאחר מתן גזר הדין נשא אשה והוא מבקש לבנות בית, יש מקום שבית-משפט זה יקל עמו הקלה מסויימת נוספת.

לא ראינו מקום לבקש תשובת המדינה לערעור. העונש שנגזר על המערער רחוק מלהיות חמור, ובקביעתו, ייחס בית המשפט המחוזי משקל נכבד הן לנסיבות הביצוע והן לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות הלא-קלות של המערער. לא התעלמנו מכך (ולטענה זו יש תמיכה בתסקיר המבחן), כי בעקבות הרשעתו בדין, הכיר המערער בחומרת מעשהו והוא מצטער עליו. כן יש יסוד להניח, שנישואיו ישפיעו על המערער להתרחק בעתיד מביצוע עבירות מן הסוגים בהם הורשע בעבר. גם בעובדות אלה אין כדי להצדיק הקלה נוספת בעונשו.

הערעור נדחה.