ע"פ 1608/03 אדר אוזנה נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר :

בשל סכסוך של מה-בכך סטר המנוח, עדי כהן והוא אז כבן 20, למערער. המערער הצטייד בסכין וכאשר נפגש עם המנוח מספר שעות לאחר מכן, דקרו בסכין זאת בלבו והרגו. בשל מעשה זה הואשם בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע ברצח, אלא שבמהלך הדיון החליטה המדינה, בגדר כתב-אישום מתוקן שהגישה, להאשימו תחת זאת בעבירת הריגה.

המערער הורשע בעבירה זו על-יסוד הודאתו. שירות-המבחן התרשם, כי ביסודו המערער אינו אדם אלים, כי הוא מצטער צער רב על שקיפח חיי-אדם וכי רואה הוא את עצמו אחראי למעשה הנורא שעשה.

עוד נאמר, כי המערער התחבר לעבריינים בשל קשיים בגיל ההתבגרות הקשורים לגיבוש זהותו העצמית, ובשל צורך שהיה לו לשייכות חברתית.

בהתחשבו בכל האמור לעיל, באורח חייו הנורמטיבי ובגילו הצעיר, גזר בית-המשפט המחוזי על המערער 12 שנות מאסר לריצוי בפועל.

בערעור על חומרת העונש, בגדרו טענה באת-כוחו, עורכת-הדין הילה נאוי כל אשר ניתן לטעון, ביקשה היא להקל בעונש ולהעדיף את ההיבט השיקומי על-פני עקרון התגמול.

זאת לא נוכל לעשות.

אכן, השיקום הוא שיקול חשוב וראוי לתת לו משקל נכבד. ברם, אין הוא השיקול היחיד ועל בית-המשפט גם להתחשב במטרות הענישה האחרות – ההרתעה, המניעה והתגמול, המשקף כידוע את היחס בין חומרת המעשה לעונש.

המעשה שעשה המערער מתקרב במאפייניו לעבירת רצח, שכן הוא הצטייד במיוחד בסכין, לאחר המפגש עם המנוח. העונש שנגזר עליו מאזן כראוי בין מטרות הענישה השונות ואין עילה להתערבותנו.

הערעור נדחה.