ע"פ 1620/12 יבגני מוסטובוי נ. מדינת ישראל

השופטת א' חיות:

בפנינו שני ערעורים על חומרת העונשים שגזר בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ק' רג'יניאנו) על המערערים, בעקבות הרשעתם בביצוע שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בית המשפט גזר על כל אחד מן המערערים ארבעים ושניים חודשי מאסר בפועל, החל מיום מעצרם; שניים עשר חודשי מאסר על תנאי כי לא יעברו במשך שלוש שנים עבירת אלימות או עבירת רכוש מסוג פשע; שישה חודשי מאסר על תנאי כי לא יעברו במשך שלוש שנים עבירת אלימות או עבירת רכוש מסוג עוון; ותשלום פיצוי למתלונן בסך של 2,500 ש"ח.

הרקע העובדתי ופסק דינו של בית משפט קמא

1.

ביום 9.2.2011, לאחר חצות, יצא המתלונן מפאב "טטיאנה" ברחוב גוטמן בפתח תקווה והחל ללכת לכיוון ביתו. המערערים עקבו אחרי המתלונן ובשלב מסוים הפילו אותו ארצה וגררו אותו למעבר חשוך. משהבחין המתלונן בפניו של מורד טגנוב, המערער בע"פ 4734/12 (להלן: טגנוב ), אמר טגנוב ליבגני מוסטובוי, המערער בע"פ 1620/12 (להלן: מוסטובוי ), כי יהיה עליהם להורגו. המערערים הכו את המתלונן ולקחו ממנו בכוח את ארנקו שהכיל 250 ש"ח, כרטיס אשראי ומסמכים נוספים וכן לקחו ממנו את מכשיר הטלפון הנייד ושקית עם מצרכים שהייתה ברשותו. המערערים לא הסתפקו בכך ובעוד מוסטובוי מצמיד חפץ חד לפניו של המתלונן דרשו ממנו המערערים שימסור להם את הקוד הסודי של כרטיס האשראי תוך שהם מאיימים עליו כי יחתכו את אוזניו אם ישקר להם. המתלונן מסר למערערים מספר קוד שגוי וטגנוב פנה לסניף בנק סמוך וניסה למשוך כסף באמצעות כרטיסו של המתלונן, עד אשר הכרטיס "נבלע" במכונה. מוסטובוי נותר לשמור על המתלונן תוך שהוא מוסיף ומאיים עליו באמצעות החפץ החד, אך משעבר במקום כלי רכב והאיר לעברו, נמלט מוסטובוי מזירת האירוע. כתוצאה ממעשים אלה נגרמו למתלונן חתכים וחבלות בידיו ובפניו.

2.

ביום 31.10.2011, הרשיע בית משפט קמא לאחר שמיעת ראיות את שני המערערים בביצוע שוד בנסיבות מחמירות וכחודשיים וחצי לאחר מכן, ביום 9.1.2012, ניתן גזר הדין בו בחן בית המשפט את מכלול הטענות והשיקולים הצריכים לעניין וציין לכף זכות בעניינו של טגנוב את הדברים שסיפרו שני עדי האופי שהובאו מטעמו אשר תיארו אותו כאדם רציני וחיובי שאף סייע לאחד העדים בגמילה מסמים ובהקמת משפחה. בית המשפט הוסיף ופירט את טענותיו של טגנוב כי אין מדובר בעבירה שקדמו לה קשירת קשר ותכנון מוקדם; כי בעברו הרשעה אחת בלבד; וכי נתגלו אצלו בעיות רפואיות בעת ששהה במעצר. אשר למוסטובוי ציין בית המשפט כי מדובר באדם שעלה לארץ בגפו בשנת 2004 וכי בעקבות מות אמו החליטו יתר בני המשפחה שלא לעלות לארץ. על כן חי מוסטובוי בישראל כאדם ערירי אשר פרט להסתבכותו בעבירה בה הורשע בהליך דנן, ניהל אורח חיים נורמטיבי ועבד למחייתו. לחומרה ציין בית משפט קמא בעניינו של טגנוב את העובדה שבעבר (בשנת 2006) הורשע בעבירות של גניבה, החזקת סמים לצריכה עצמית, היזק לרכוש ותקיפה הגורמת לחבלה של ממש וכן את התעוזה שבתקיפת המתלונן אותו הכיר. לגבי שני הנאשמים גם יחד ציין בית המשפט לחומרה את הביצוע בצוותא; את האיומים והאלימות הפיזית שהופנו כלפי המתלונן; את העובדה שבחרו לשדוד את המתלונן שהוא נכה ונתפס בעיניהם כ"טרף קל"; ואת העובדה שנהגו במתלונן ללא רחמים ופגעו בו פיזית ונפשית לשם בצע כסף. באיזון הכולל ונוכח נסיבותיו החמורות של המקרה, סבר בית המשפט כי במקרה דנן יש ליתן משקל ממשי ומכריע לגורם ההרתעה, בהדגישו כי עבירות מסוג זה הפכו לעניין שבשגרה ועל כן גזר על המערערים את העונשים שצוינו בפתח פסק הדין.

טענות הצדדים

3.

בערעורו טוען מוסטובוי כי בית משפט קמא החמיר עימו יתר על המידה וגזר עליו עונש החורג מן הרף הגבוה של העונשים המוטלים על נאשמים בנסיבות דומות. מוסטובוי מפנה לפסקי-דין בהם גזרו בתי המשפט המחוזיים על נאשמים שהורשעו בביצוע שוד עונשים של עד שלוש שנות מאסר בפועל וטוען כי מתחם הענישה בהקשר זה עומד על טווח שבין עשרה לשלושים חודשי מאסר בפועל. עוד טוען מוסטובוי כי שגה בית המשפט בכך שגזר עליו ועל טגנוב עונש זהה שכן בניגוד לטגנוב, אין לחובתו עבר פלילי, והוא ניהל הוא עד כה אורח חיים נורמטיבי. מוסטובוי מוסיף וטוען כי בדידותו בישראל עמדה לו לרועץ וכי בשל היותו ערירי לא עמדו לזכותו המלצות של מכרים ובני משפחה אשר יתכן כי היה בהם להשפיע לחיוב על התרשמותו של בית המשפט ממנו. בהקשר זה מציין מוסטובוי כי בשל בדידותו בישראל אף נשללה ממנו בעת ניהול ההליך האפשרות לבקש כי תיבחן חלופת מעצר בעניינו ולטענתו היה על בית משפט קמא ליתן משקל גבוה יותר לטרגדיה המשפחתית שעבר ולנסיבותיו האישיות.

4.

ערעורו של טגנוב מופנה כלפי חומרתו של רכיב המאסר בפועל שנגזר עליו, והוא טוען כי בית משפט קמא שגה משביכר את אינטרס ההרתעה ולא נתן בעניינו משקל הולם לאינטרס השיקום. טגנוב טוען כי העבירות שביצע בשנת 2006 נעברו על רקע היותו מכור לסמים וכי בעקבות הרשעתו הראשונה הוא השתלב במרכז יום לטיפול בנפגעי סמים ועשה מאמצים על מנת להשתקם. טגנוב מוסיף וטוען כי סייע גם לאחרים בתהליך הגמילה ושימש מדריך במרכז הטיפול, כעולה מדבריו של אחד מעדי האופי שהעידו לטובתו, וכי בנסיבות אלו היה על בית המשפט להימנע מלשלוח אותו לתקופה כה ארוכה של מאסר בפועל. טגנוב טוען עוד כי בית משפט קמא השית עליו עונש שהולם נסיבות חמורות יותר מאלה שבהן הורשע, וכי היה על בית המשפט לקחת בחשבון את העובדה שהשוד בוצע בספונטניות וללא תכנון מוקדם וכן את העובדה שמוסטובוי הוא שהצמיד את החפץ החד לפניו של המתלונן. טגנוב מוסיף וטוען כי חרף רצונו, מגעיו עם המשיבה לגיבוש הסדר טיעון לא צלחו וכי הוא ניהל את ההליך ביעילות, ויתר על חקירת מרבית עדי התביעה והשתדל לחסוך זמן שיפוטי. לטענתו, בעת ניהול ההליך הוא שהה במעצר לראשונה בחייו, לתקופה של כשנה, והיה על בית המשפט לשקול זאת לקולה וליתן לכך ביטוי בגזר הדין. לבסוף, טגנוב טוען כי הוא שילם את הפיצוי למתלונן והשתלב בקבוצה טיפולית בין כותלי הכלא ונתונים אלה אף הם ראוי כי ילקחו בחשבון לטובתו.

5.

המשיבה טוענת מצידה כי המעשה שביצעו המערערים מכוער וחמור וכי מדובר בשני אנשים חסונים שנטפלו לאדם נכה עם סכין וגרמו לו פציעות באזור העין ושריטות וכן טראומה נפשית. עוד טוענת המשיבה כי אחד המערערים הוא בעל עבר פלילי והשני הוא זה שאחז בחפץ החד והצמידו לפניו של המתלונן. על כן, העונש הזהה שהוטל על שניהם הוא מוצדק ואין להתערב בו אף שאכן מדובר ברף הגבוה של ענישה לגבי עבירת השוד. המשיבה מציינת עוד כי האירוע הסתיים רק הודות לכלי הרכב שעבר במקום וכי מוסטובוי לא שילם את הפיצוי למתלונן עד היום.

דיון

6.

דין הערעורים להידחות.

כבר נפסק פעמים הרבה כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בעונשים שגוזרת הערכאה הדיונית. התערבות מעין זו שמורה למקרים חריגים בהם נפלה טעות בגזר הדין או למקרים שבהם העונש חורג באופן ממשי מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות (ראו: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל , פיסקה 7(ב) (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל , פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). במקרה שלפנינו, לא הצביעו המערערים על נימוקים המצדיקים התערבות בעונש שנגזר ונראה לנו כי העונש שגזר עליהם בית משפט קמא, שאינו מן הקלים, אינו מחמיר עמם במידה החורגת באופן מובהק ובולט מן הראוי והמקובל בנסיבות דומות.

7.

לא אחת עמד בית משפט זה על הצורך בגמול ובהרתעת הרבים מפני ביצוע מעשי שוד אלימים דוגמת זה שביצעו המערערים. העובדה כי השוד בוצע בצוותא ולווה באיומים קשים ובאכזריות ניכרת כלפי מתלונן נכה, תוך שימוש בנשק קר, כל אלה מצדיקים את החומרה היתרה שראה בית משפט קמא לייחס למעשיהם של המערערים. אכן, האלימות הפכה במידה רבה חלק מהוויית החיים בחברה הישראלית. עובדה מצערת זו מחייבת שימת דגש על הרתעת הרבים בשל הצורך לעשות למיגור התופעה ולמצער לצימצום מימדיה. בדין, אפוא, ניתן לכך משקל משמעותי בגזר דינו של בית משפט קמא. אשר לטענה שמעלה כל אחד מן המערערים בתורו ולפיה ראוי היה להקל עמו לעומת חברו. טענות אלה דינן להידחות שכן הדגש לחומרה לגבי כל אחד מהם נובע ממקור אחר. כך ביחס למוסטובוי הדגש הוא על כך שאחז בחפץ החד והצמידו לפניו של המתלונן, ואילו ביחס לטגנוב הדגש הוא על כך שכבר הורשע בעבר בעבירות אלימות ורכוש, הפר את האמון שניתן בו ושב לסורו וכן על כך שהיתה לו היכרות מוקדמת עם המתלונן. זאת ועוד - מתוך ממצאי הכרעת הדין עולה כי האירוע בא לסיומו רק הודות לכלי רכב שחלף במקרה במקום ואלמלא כן אין לדעת מה היה עולה בגורלו של המתלונן. בנסיבות אלה, השיקולים לקולה שהעלו המערערים, ואשר לא נעלמו מעיניו של בית משפט קמא, אין בהם כדי להצדיק הקלה בעונש שנגזר, הנותן כאמור ביטוי הולם לאינטרס הציבורי שבהרתעה ואין בו משום סטייה קיצונית ממדיניות הענישה הנוהגת.

אשר על כן אציע לחבריי לדחות את שני הערעורים כאחד ולהותיר על כנו את גזר הדין של בית המשפט המחוזי.

ש ו פ ט ת

השופט ע' פוגלמן :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט צ' זילברטל :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' חיות.