פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
1624/07
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ע' פוגלמן
המערער:
מאג'ד אבו-קביטה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 10.1.07, בתיק פ.
8059/06 שניתן על ידי כבוד השופט י' צלקובניק
תאריך הישיבה:
י"ח באב התשס"ז
(02.08.07)
בשם המערער:
עו"ד איתי הרמלין
בשם המשיבה:
מתורגמן:
עו"ד יאיר חמודות
מר באסל אבו דריס
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
בתאריך 2.3.06, בשעות אחר הצהרים, נהג המערער, תושב איו"ש, ברכב באזור כסייפה, מבלי שהיה מורשה לעשות זאת בתחום מדינת ישראל, וממילא עשה זאת בלא בטוח בר-תוקף. נטען, כי שוטרים שהבחינו בו סימנו לו לעצור, אולם הוא התעלם מהם ומכאן ואילך עשה הכל כדי לחמוק מידיהם. לגרסת המשיבה נהג המערער במהירות רבה, סטה לשולי הדרך ולעתים לדרכי עפר, ואילץ את נהגיהם של מספר רכבים לסטות לשוליים כדי להימנע מפגיעה.
המערער, שלא הכחיש כי שהה בישראל שלא כחוק ונהג ללא רישיון נהיגה תקף וביטוח, הכחיש את העבירות האחרות שיוחסו לו - סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. גרסת המערער היתה כי לא ידע כלל כי שוטרים הם אלה הדולקים אחריו, וסבר לתומו כי מדובר בבדואים המבקשים לגנוב ממנו את כספו.
את הגרסה הזו דחה בית המשפט המחוזי שקבע כי המערער ידע גם ידע ששוטרים דולקים בעקבותיו. הוא הוסיף וקבע, בהסתמך על עדותם של השוטרים, כי המערער "נהג בצורה נמהרת ומסוכנת... וגרם לארבעה רכבים לערך, לסטות לשולי הדרך השמאליים, כיוון נסיעתו".
בעקבות כך הורשע המערער בכל העבירות שיוחסו לו, ובית המשפט דן אותו ל-40 חודשי מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי.
בערעור שבפנינו משיג המערער כנגד הרשעתו וגם על העונש שהושת עליו. במרכזם של נימוקי הערעור ניצבת ההשקפה לפיה לא התקיים היסוד הנפשי בעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה. לעניין זה נטען, כי פסק-דינו של בית המשפט המחוזי אשר התבסס על "הלכת הצפיות", אינו יכול לעמוד, הואיל וסעיף 20(ב) לחוק העונשין יוחד לעבירות כוונה תוצאתיות בלבד, וקיים בו הסדר שלילי לעניין עבירות מטרה התנהגותיות. מעיניו של בא-כוח המערער לא נעלמה ההלכה שנפסקה בע"פ 217/04 אלקורעאן נגד מדינת ישראל , טרם פורסם, אולם להשקפתו
הלכה זו שגויה ואינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק, ומנוגדת לעקרון החוקיות. לחלופין, משיג המערער כנגד העונש שהושת עליו.
לא ראינו מקום לשנות מהרשעתו של המערער. החלתה של הלכת הצפיות על עבירות התנהגות בעלות יסוד נפשי של מטרה, הוכרעה זה מכבר בפסיקתו של בית משפט זה (ראו ע"פ 2831/95 הרב עידו אלבה נגד מדינת ישראל, פ"ד נ(5) 221, דברי כב' השופט מצא בעמ' 281, דברי הנשיא א' ברק בעמ' 302, דברי השופט א' גולדברג בעמ' 315, דברי השופטת ד' דורנר בעמ' 319 ; רע"פ 9818/01 ביטון נגד סולטן, פ"ד נט(6) 554, דברי הנשיא א' ברק בעמ' 573, דברי המישנה לנשיא מ' חשין בעמ' 590 ). יתר יעל כן, הלכת הצפיות נדונה והוכרעה זה לא מכבר (כ"א בסיון התשס"ה - 29.6.05) גם בזיקה לעבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, ברע"פ 217/04 אלקורעאן נגד מדינת ישראל . גם לאחר שעיינו בנימוקי הערעור שבכתב, והאזנו לטיעונו הממצה והבהיר של בא-כוח המערער, עו"ד א' הרמלין, לא שוכנענו כי יש מקום או עילה לסטות מאותן הלכות.
לגופו של עניין, קבע בית המשפט המחוזי, בהתבסס על האמון שנתן בעדי התביעה, כי נסיעתו הפראית של המערער לכיוון רכבים אחרים שנעו לקראתו, מלמדת שהיה נחרץ בדעתו להימלט חרף הסיכון שהיה כרוך בכך, ועל כן הוא בבחינת מי שצפה כאפשרות קרובה לוודאי את התממשות הפגיעה באחרים, הגם שלא רצה בתוצאה זו. לא ראינו מקום לשנות ממסקנות אלו, ומכאן דעתנו כי הרשעת המערער בדין יסודה.
גם בערעור כנגד העונש לא מצאנו ממש, באשר הוא הולם את רמת הענישה הנוהגת, ומכאן החלטנו לדחות את הערעור על שני חלקיו.
ניתן היום, י"ח באב התשס"ז (02.08.07).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט