ע"פ 1630/11 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט י' עמית :

1.

המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות הבאות: מעשה מגונה בכוח לפי סעיף 348(ג) בצירוף 348(ג)1 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); תקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה ממשית לפי סעיפים 382(ב)(1) בצירוף סעיף 380 לחוק העונשין; איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין; ושיבוש מהלכי משפט על פי סעיף 244 לחוק העונשין.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 21.5.10 לפנות בוקר, הגיע המערער בהיותו בגילופין, לבית המתלוננת, היא אשתו החיה בנפרד ממנו. המערער נכנס אל בית המתלוננת ודרש לבוא עימה במגע מיני, משסירבה לו, הפשיל בכוח את בגדיה התפשט מבגדיו ואחז בה בחוזקה, תוך כדי שהוא לוחץ על גרונה. לאחר מכן, השכיב את המתלוננת על רצפת הבית, והרפה ממנה רק לנוכח בכיו של בנו הקטן. המתלוננת נמלטה לרחוב, אך הנאשם רץ אחריה וגררה חזרה לבית, השכיבה בכוח על המיטה, שכב מעליה כשהוא עירום ולפת את זרועותיה בחוזקה. גם הפעם, הרפה המערער מהמתלוננת רק נוכח בכייה של בתם הקטנה, והמתלוננת ניצלה את ההזדמנות על מנת להתקשר לאחות המערער לעזרה. בעקבות שיחה זו, סטר לה המערער בחוזקה, משך בשערותיה והטיח אותה בשידת עץ, תוך כדי שהוא מאיים עליה. כתוצאה ממעשי המערער נגרמו למתלוננת שריטות עמוקות בגבה, בצווארה ובכתפה.

ביום 22.5.10 הגיעו שוטרי סיור לדירה בה שהה המערער, במטרה לעכבו לחקירה והודיעו לו שעליו להתלוות אליהם. לשמע דברים אלה, קפץ המערער מחלון הדירה ונמלט מהמקום.

2.

בית משפט

קמא, לאחר שנתן דעתו לשיקולים לקולה ולחומרה, השית על המערער מאסר בפועל לתקופה של 39 חודשים; שני מאסרים מותנים של 24 חודשים ו-10 חודשים לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר;

קנס כספי בסך 3,000 ₪ ופיצוי המתלוננת בסכום של 20,000 ₪.

3.

הערעור שבפנינו נסב על חומרת העונש. ב"כ המערער טען, בין היתר, כי בית משפט

קמא לא נתן את המשקל הראוי לגילו הצעיר של המערער (יליד 1984); היותו עצור במעצר עד תום ההליכים; הודאתו בכתב האישום; לעובדה כי זהו מאסרו הראשון; לכך שהיה בגילופין בעת ביצוע העבירה; לכך שהמתלוננת סלחה למערער ואף דיברה בעדו בשלב הטיעון לעונש וכיום היא מבקרת אותו בבית הכלא ובאה לתמוך בו בדיון שהתקיים בפנינו.

4.

אומר בקצרה כי העונש שהושת על המערער,

אינו חורג מרף הענישה המקובל בעבירות כגון דא, ו בית משפט קמא הביא בחשבון את מכלול הנסיבות הצריכות לעניין. כידוע, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים של חריגה ממשית מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות, ולא זה המקרה שבפנינו. למערער עבר פלילי עוד מימי בחרותו, והוא ביצע את העבירות בהן הורשע, כאשר עודנו בפיקוח של שירות המבחן בגין עבירות אלימות קודמות כנגד המתלוננת, כך שנתברר כי לא שנה, לא למד ולא הפנים את לקחו. עוד נתברר כי הסתיר משירות המבחן בעיות של צריכת אלכוהול ושימוש בסמים, וגם כיום אינו מתמיד במסגרת המאסר בהליך הטיפולי. המתלוננת נאלצה בשעתו לברוח למעון לנשים מוכות מאימת המערער, והאלימות שהפעיל המערער כלפיה, הייתה כרוכה גם בביזוי ובהשפלה. אין צורך להכביר מילים על החומרה היתרה של עבירות אלימות בתוך המשפחה. גברים הנוהגים באלימות מינית ופיסית כלפי נשים מקומם מאחורי סורג ובריח, משיקולים של גמול, הרתעה כללית ואינדיבידואלית, וכמסר של הוקעה וגינוי למעשים מעין אלה (וראו ע"פ 6428/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.12.2010)).

5.

אשר על כן, דין הערעור להידחות. אין לנו אלא לקוות כי המערער ישתף פעולה עם גורמי המקצוע בבית הסוהר וייעזר וייתרם מהטיפול המקצועי על מנת ללמוד לרסן בעתיד את התנהגותו האימפולסיבית.