ע"פ 1639/08 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' גרוניס:

1.

המערער הורשע בעבירות של היזק בזדון, איומים, תקיפה בנסיבות מחמירות ותקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות. בית המשפט המחוזי בירושלים השית עליו 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל ומאסר מותנה של 18 חודשים. נוסף על כך חוייב המערער לשלם פיצוי בסך 10,000 ש"ח לאשתו-המתלוננת, 5,000 ש"ח לכל אחד משלושה ילדים קטינים שלו וכן 3,000 ש"ח לקטין נוסף. הערעור שבפנינו מופנה נגד חומרת העונש וכן נגד הפיצויים בהם חוייב המערער.

2.

כתב האישום שהוגש נגד המערער כלל שני אישומים. באישום הראשון יוחסו למערער עבירות של אינוס ומעשה סדום. דובר שם על תשעה מקרים בהם, לפי הנטען, אנס המערער את אשתו וביצע בה מעשי סדום. האישום השני כלל את אותן עבירות בהן הורשע המערער לאחר שמיעת ראיות. הוא זוכה מן הספק בגין העבירות שבאישום הראשון. הרשעתו של המערער התייחסה לארבעה אירועים שונים. באירוע הראשון הוא שבר קרטון ביצים, השליך סירים על הרצפה והמשיך בקללות כלפי המתלוננת. בגדר האירוע השני, במהלך בר מצווה משפחתית, סטר המערער על פני המתלוננת והיכה אותה באגרופים, ניפץ בקבוק יין, שבר את מכשיר הטלפון הסלולארי של המתלוננת והתפרץ על אחד מילדיו. האירוע השלישי התרחש במהלך מלחמת לבנון השנייה. הוא היכה את אחת מבנותיו וגרם לה פציעה מדממת בכתפה. במסגרת האירוע הרביעי ניסה המערער לנשוך את אחת מבנותיו, בעט במתלוננת וכן באחד מבניו, סטר לבנו התינוק והיכה אותו, וכמו כן השליך צלחות על הרצפה.

2.

הסניגורית המלומדה טענה לפנינו כי העונש שהושת נוטה לצד החומרה. היא גרסה שבית המשפט הושפע במתן גזר הדין מן העבירות החמורות בהרבה מהן זוכה המערער. עוד נטען כי האירועים שלגביהם הורשע היו אירועים מבודדים וכי אין לדבר על שיטתיות בהתנהלותו הפלילית של המערער כלפי בני משפחתו. כמו כן נטען כי מדובר במאסר ראשון של המערער. הסניגורית הוסיפה וטענה אף כנגד הפיצויים שנפסקו לזכות המתלוננת.

3.

דינו של הערעור להידחות. אף אם מדובר במספר מקרים ממוקדים, שאינם מצביעים על דפוס התנהגות מצידו של המערער כלפי בני משפחתו, הרי אין בעונש שהושת משום חומרה יתירה. קשה להבין כיצד זה אב משפחה מפליא מכותיו באשתו ובילדיו ומנסה לנשוך אותם, וכל זאת בנוסף לגרימת נזק לרכוש. אין מדובר במקרה יחיד בו יצא המערער מעשתונותיו, שאף אם זה היה המצב מוצדק היה להענישו, אם כי בעונש קל יותר. המערער לא רק שחבל בגופם של בני משפחתו אלא גרם להם לפגיעה נפשית. התנהגות מעין זו של המערער לא רק שראויה היא לגינוי בכל פה אלא מחייבת היא ענישה ראויה ושקולה, כפי שעשה בית המשפט המחוזי. יש עוד לציין כי לחובת המערער עבר פלילי, אף שאין מדובר בעבר מכביד. לחובתו שני רישומים פליליים, האחרון בהם משנת 1995. הוא עבר אז עבירות של היזק לרכוש בזדון ותקיפה. הגם שחלפו שנים לא מעטות מאז, לא ניתן להתעלם אף מנתון זה. אין ספק שחובה הייתה על הערכאה הדיונית בגוזרה את הדין להתעלם לחלוטין מן הזיכוי של המערער. לא מצאנו בעונש שהושת יסוד למחשבה שלא הייתה התעלמות מלאה מן הזיכוי. גם בכל הנוגע לפיצויים בהם חוייב המערער אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור. הסכומים שנפסקו אינם גבוהים במיוחד ויש לקוות כי ישמשו הם כדי לטפל בפגיעות ארוכות הטווח שנגרמו לבני המשפחה כתוצאה ממעשיו של המערער.

הערעור נדחה.