ע"פ 1641/08 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

המערער, יליד שנת 1925, הוא סבן של מי שהיו קטינות בעת ביצוען של העבירות שיוחסו לו (ילידות השנים 1981 ו-1982). בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי נטען, כי במספר רב של הזדמנויות, בין השנים 1986 ועד 1991, נהג המערער לשכב על אחת הקטינות כששניהם ערומים, חיכך את איבר מינו באיבר מינה, נגע עם אצבעותיו באיבר מינה וכן ליטף את חזה. באותן שנים ביצע המערער מעשים דומים בקטינה האחרת, שהתגוררה בביתו במשך כשנתיים.

המערער הודה בעובדות שיוחסו לו, ובית המשפט הרשיעו בעבירות של מעשה מגונה בכפייה, תקיפה מינית באדם שטרם מלאו לו 16 שנים, ומעשה מגונה בנסיבות אינוס (קטין מתחת לגיל 14, בהסכמה). קודם לגזירת העונש הונחו בפני בית המשפט המחוזי תסקיר נפגע, וחוות דעת על מצבו של המערער. לאחר שהצדדים טענו לעונש, נדון המערער לשנת מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות כל אחת מהמתלוננות בסכום של 5000 ש"ח.

2.

בערעור המופנה כנגד העונש נטען, כי המעשים אותם ביצע המערער אינם מצויים ברף גבוה של חומרה;

מדובר באירועים שהתרחשו לפני שנים רבות והוא חדל מהם בשנת 1995; המערער הנו אדם זקן, חולני, תשוש, שרוי בדיכאון מתמשך, ותוחלת חייו קצרה; הוא הודה בעובדות המפלילות שיוחסו לו, הביע חרטה, ולא נשקפת עוד ממנו סכנה לצבור.

3.

מעשים קשים ביצע המערער בנכדותיו, שבמשך שנים אחדות השתמש בהן ככלי לפרוק בו את יצרו, תוך ניצול תמימותן ואהבתן אליו. חומרה מיוחדת גלומה בעובדה שהמערער כבר הורשע בעבר בעבירות מין שביצע בקטינה אחרת, ובגינה נגזר לו מאסר בו נשא בדרך של עבודות שירות. מנגד, ניצבות בפנינו נסיבותיו האישיות הקשות של המערער – אדם חולני, בן 84, שעל פי המומחים מטעמו יתקשה לשרוד בתנאי כליאה. תמונה דומה עולה ממסמך רפואי שנערך בעקבות פנייתו של המערער לפני ימים ספורים לבית חולים "הלל יפה" בחדרה. פסיכיאטר שבדק אותו התרשם מירידה במצבו הקוגניטיבי, ואת האבחנה הזו לא שלל גם הפסיכיאטר שבדק את המערער מכח החלטת בית המשפט בחודש אפריל 2009. עם זאת, הוסיף האחרון והבהיר, כי ככל שיוחלט לכלוא את המערער, קיימות אופציות להמשך מעקב וטיפול במסגרות הרפואיות של שב"ס, כמו מר"ש או מב"ן.

4.

בנסיבות רגילות, ונוכח מעשיו החמורים והמבישים בנכדותיו, היה ראוי המערער לעונש כבד פי כמה מזה שהושת עליו. ברם, נתוניו המיוחדים ובעיקר גילו המתקדם ומצבו הנפשי, חייבו הקלה משמעותית בעונש. כך נהג בית המשפט המחוזי, שבסופו של יום הגיע לתוצאה מאוזנת וראויה, בה לא מצאנו מקום או עילה להתערב.

אנו דוחים אפוא את הערעור, ומורים כי המערער יתייצב לשאת במאסרו ביום י"ד בחשון התש"ע (1.11.09), עד לשעה 10:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב. דחייה ממושכת זו בביצוע העונש ניתנת למערער כדי לאפשר לו, ככל שיחפוץ בכך, לפנות לרשות המוסמכת בבקשה מכח סעיף 7 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001.