ע"פ 1667/10פלוני נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא א' שיף ) מיום 25.2.2010, שלא לפסול עצמו מלדון ב-ת"פ 6992-11-09.

1.

ביום 18.1.2010 הורשע המערער, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן בו יוחסו לו ולנאשם נוסף שתי עבירות של שוד חמור, לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך אותו דיון קבע סגן הנשיא שיף

כי שירות המבחן לנוער יכין תסקיר אודות המערער, והתיק נקבע לשמיעת טיעוני הצדדים לעונש ליום 25.2.2010. בדיון שהתקיים ביום 25.2.2010 ציין בא-כוח המערער כי הוגש תסקיר ראשוני מטעם שירות המבחן, והתבקשה דחייה בת שלושה שבועות לשם הגשת תסקיר משלים, במסגרתו תיבדק התאמת המערער להשתלבות בקהילה הטיפולית "מלכישוע". באת-כוח המדינה התנגדה לדחייה, בטענה כי התסקיר המפורט, הכולל המלצה בסופו, מקיים את הנדרש בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971. סגן הנשיא

שיף דחה את בקשת הדחייה, בקובעו כי התסקיר שהוגש מקיים את הוראות החוק, וכן כי: "בשל חומרתן הרבה של העבירות, ובשל העובדה כי המדובר בשני

מעשי שוד חמורים

כלפי קשישים

ובשל הצורך להגן על הציבור מפני מעשים שכאלה, הנפוצים במקומותינו, לא נראה לי כי ראוי לבחון את האופציה הטיפולית המותנית המוצעת על-ידי שירות המבחן, מה עוד שאופציה טיפולית אפשר שתעשה גם במסגרת שב"ס. קטינותו של העבריין אינה מעניקה לו חסינות מפני מאסר ונראה לי כי ראוי במקרה זה לבחון עונש של השתת מאסר בפועל" (ההדגשות במקור – ד.ב. ). בא-כוח המערער ביקש להפסיק את הדיון על-מנת להיוועץ על המשך צעדיו עם נציגת הסנגוריה הציבורית, אך בקשתו נדחתה מן הטעם שממילא אין ערעור על החלטות ביניים בהליך הפלילי. כן קבע בית המשפט כי ישקול עמדתו מחדש במידה והסנגור ישכנע במהלך טיעוניו לעונש כי המדובר בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.

2.

בהמשך הדיון, ולאחר שהחלו הצדדים לטעון לעונש, ביקש בא-כוח המערער כי המותב יפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער (להלן: בקשת הפסלות ). בבקשת הפסלות נטען כי משתמע מהחלטת בית המשפט כי הוא אינו פתוח לבחון את דרכי הענישה והטיפול בעניינו של המערער, וזאת עוד בטרם הוצגו הטיעונים לעונש. באת-כוח המדינה התנגדה, בציינה כי מהחלטות בית המשפט עולה בבירור כי טרם קיבל החלטה סופית בעניין עונשו של המערער, ולפיכך אין מקום לפסילת המותב. סגן הנשיא שיף

דחה את בקשת הפסלות, בקובעו כי טרם קיבל החלטות סופיות בעניינו של המערער, כפי שעולה מפורשות מנוסח החלטותיו, וכי לא מתקיים חשש למשוא פנים.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי, בו שב וטוען המערער כי התבטאויותיו של בית המשפט, בטרם שמיעת טיעוני הצדדים לעונש, מעידות על חשש ממשי למשוא פנים. עוד נטען, כי העובדה שבית המשפט דחה את בקשתו של המערער להפסיק את הדיון על-מנת להיוועץ עם הממונים עליו, מחזקת את הרושם שדעתו "ננעלה".

3.

לאחר שעיינתי בחומר שלפני, ומששקלתי את טענות המערער, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. בהתאם להלכה שהתגבשה בבית משפט זה, התבטאויותיו של שופט במסגרת ניהול ההליך השיפוטי יהוו עילה לפסילתו רק במקרים חריגים ביותר, בהם עולה כי השופט גיבש עמדה נחרצת כלפי הנאשם, עד כי קיים חשש ממשי שהמשפט לא ינוהל באופן אובייקטיבי (ראו: ע"פ 930/07

טל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 1.3.2007); ע"פ

9627/09 פרץ נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 13.12.2009); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 196-195 (2006)). המקרה הנדון אינו נמנה עם אותם מקרים יוצאי דופן. יתכן שראוי היה להימנע מהתבטאויות לעניין עונשו של המערער בטרם הסתיים שלב הטיעונים לעונש, אך אין דבריו של בית המשפט עולים כדי עילת פסלות, בשים לב לשלב המתקדם בו מצוי משפטו של המערער, ובהתחשב בכך שבהחלטתו בבקשת המערער להפסקת הדיון, כמו-גם בהחלטתו בבקשת הפסלות, נתן בית המשפט ביטוי לכך שטרם גיבש החלטה סופית ביחס לעונשו של המערער ולכך שישמע את טיעוניו לעונש בלב פתוח ובנפש חפצה.

עוד יצוין, כי החלטותיו של בית המשפט שלא לאפשר הגשת תסקיר משלים בעניינו של המערער ושלא להפסיק את הדיון בטרם יחלו להישמע טיעוני הצדדים לעונש הינן החלטות דיוניות מובהקות, אשר בהתאם להלכה שנקבעה זה מכבר בפסיקתנו, אף הן אינן מגלות עילה לפסילת שופט (ראו, למשל: ע"פ 10175/09 כהן נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 10.1.2010)).

4.

אשר על כן, הערעור נדחה.