ע"פ 167/01 רוני עיני נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר :

המערער נמצא אשם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות אינוס בנסיבות מחמירות, מעשה סדום בנסיבות מחמירות ופציעה בנסיבות מחמירות, שבוצעו כלפי המתלוננת, שהייתה שכנתו. וכך תיאר בית-המשפט המחוזי את נסיבות ביצוע העבירות:

[המערער] אנס את המתלוננת וביצע בה מעשי סדום, תוך שהוא מחדיר את איבר מינו לנקבי גופה השונים לסירוגין: לפיה, לאיבר מינה ולפי הטבעת שלה. במהלך ביצוע המעשים, הוסיף [המערער] ואיים על המתלוננת כי בכוונתו לשים קץ לחייה ושאל אותה האם יש לה קרובים או מכרים, העשויים לחפש אחריה.

אולם, בכך לא בא על סיפוקו.

לאחר שדעכו בו יצריו המיניים, עלתה אלימותו של [המערער] וגברה: [המערער] הודיע למתלוננת כי עליו להורגה, פן תתלונן כנגדו במשטרה. משביקשה המתלוננת על חייה, נאות [המערער] להותירה בחיים אם תשאר בדירתו למשך כל הלילה. לשם כך, התיר לה [המערער] לצאת לדירתה על מנת להביא בגדים, אולם התנה זאת בכך שתצא בעירום ובליוויו הצמוד. משהגיעו השניים לדירת המתלוננת, הצליחה המתלוננת להמלט, כשהיא עירומה. [המערער] דלק אחר המתלוננת והשיגה, בחצר הבית המשותף בו גרו, ודקר אותה מספר פעמים בחלקי גופה השונים באמצעות סכין שאחז בידו.

בשל מעשים אלה גזר בית-המשפט המחוזי על המערער - בהתחשב גם בהרשעותיו הקודמות, מהן שבע הרשעות בעבירות אלימות וכן שלוש הרשעות בעבירות שידול לזנות או סרסרות - 16 שנות מאסר, מתוכן 14 שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי.

בערעורו כנגד חומרת העונש טען סניגורו, עורך-הדין מוטי פנציאס, כל אשר ניתן היה לטעון למערער. הסניגור הטעים, כי עברו הפלילי של המערער אינו חמור, כי הדקירה שדקר את המתלוננת הייתה שטחית, כי בזמן המעשים המיניים שעשה במתלוננת לא הפעיל כוח, וכי בנסיבות אלה עונש המאסר הכבד שהוטל חורג במידה רבה מן העונשים המקובלים, במיוחד כשהמדובר באדם בגילו של המערער שהוא בן 47.

לא נוכל להיעתר לערעור זה.

אכן העונש אינו קל. ברם, המעשים שעשה המערער חמורים הם, ובהם יש מן האכזריות, השפלת המתלוננת והטלת אימה, וכן פגיעה בגופה, הן בעבירות-המין והן בדקירות הסכין.

עונש המאסר הולם את הפשעים שהמערער ביצע ואין מקום להקל בו.

הערעור נדחה.