ע"פ 1671/97 צרור קובי נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע על פי הודאתו בבית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות על-פי סעיף 333 יחד עם סעיף 335 לחוק העונשין, תשל"ז1977-. נסיבות המקרה הן כי המבקש שהינו בגיר, הגיע יחד עם כמה מחבריו הקטינים למכון המספק שירותי מין. המתלונן העובד במקום ביקשם לעזוב והוליך את המבקש בזרועו מחוץ למכון. פעולה זו העלתה את חמתו של המבקש אשר נטל אבן גדולה והטילה בראשו של המתלונן אשר כתוצאה מפגיעתה נגרמו לו שברים במצח ובגג ארובת-העין. בית המשפט השית על המבקש עונש של שנתיים מאסר מתוכן שנה מאסר בפועל. המבקש הגיש ערעור על גזר-הדין ובקשה זו לעיכוב ביצועו.

לטענת המבקש נוכח גילו הצעיר, המלצת שירות המבחן שלא לגזור עליו עונש של מאסר בפועל ותקופת המאסר הקצרה יחסית, יש לעכב את ביצוע עונש המאסר עד למתן החלטה בערעור שהגיש, שאחרת עלול ערעורו להתייתר.

הכלל הוא שעונש מאסר שהוטל יחל המורשע לרצותו מיד. במקרה זה ביצע המבקש עבירת אלימות חמורה אשר גרמה לנזק כבד למתלונן. אין זו הסתבכותו הראשונה בסוג זה של עבירות שכן בעבר כבר הועמד לדין בבית-המשפט לנוער ונמצא אשם בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה, החזקת סכין ואף תקיפת שוטר, זאת ללא שיוטל עליו עונש מאסר. נסיבותיו האישיות הובאו בפני בית-המשפט המחוזי ונלקחו בחשבון בעת קביעת העונש אשר איננו כבד במיוחד לאור חומרת המעשה.

לאור האמור אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תקבע את המועד לשמיעת הערעור לא יאוחר מתאריך 15.5.1997.