ע"פ 1677/02 שלמה שמואלוב נ. מדינת ישראל

המערער נמצא אשם, על-פי הודאתו, בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירה של סחר בבני אדם למטרת זנות. מעובדות האישום בהן הודה עולה, כי המערער מכר שתי נשים לשם עיסוקן בזנות, כל אחת מהן תמורת סכום השווה ל6,500- דולר. בית-המשפט המחוזי גזר עליו שבע שנות מאסר, מתוכן ארבע וחצי שנים מאסר בפועל והיתרה על-תנאי, וכן קנס בסך 20,000 ש"ח.

העבירה בה הורשע המערער היא מן החמורות, והעונש המירבי הצפוי בגין עבירה זו הוא שש-עשרה שנים. למערער גם עבר פלילי מכביד, לרבות שלוש הרשעות בעבירות של החזקת מקום או השכרתו לשם לזנות. בנסיבות אלה, על-פני הדברים, העונש נוטה לקולא.

אלא, שבערעור על חומרת העונש, עיקר טענתו של המערער הוא שעל שותפו, שהיה מעורב בקניית ארבע נשים, הוטל עונש מאסר בפועל של שלושים חודשים; ובכך, כך נטען, נפגע חמורות עקרון אחידות הענישה. המערער הוסיף וטען, כי יש גם להתחשב לקולא בעובדה שהנשים שנמכרו, הגיעו לישראל במטרה לעסוק בזנות, וכן כי למערער נסיבות אישיות ומשפחתיות שראויות להתחשבות.

טענה עיקרית זו, בדבר הפרת עקרון אחידות העונשים, אינה יכולה להתקבל. ראשית, שכן העונש הוטל על השותף בגדר הסדר טיעון, ושנית, משום שבעוד שעברו של השותף נקי, למערער, כאמור, הרשעות קודמות, לרבות הרשעות מאותו סוג.

יש גם לדחות את הטענה, לפיה רצונן של הנשים הנמכרות היה לעסוק בזנות, שכן החומרה שבעבירה זו היא הסחר בבני אדם, שהוא לעצמו פוגע בכבודם.

עוד נוסיף, כי ספק אם היינו מאשרים את העונש שהוטל על השותף בגדר הסדר הטיעון, לוּ היה עומד בפנינו. נראה לנו, כי הגיעה השעה להטיל עונשים כבדים בגין עבירות מסוג זה, כפי שמורה חוק העונשין, תשל"ז1977- בסעיף 203א שהוחק לעניין זה אך בשנת תש"ס. זאת, הן בשל חומרתה של עבירה זו לעצמה והן בשל התופעה של סחר בנשים שפשטה, למרבה הצער, בחברתנו.

הערעור נדחה איפוא.