ע"פ 1682/14 ולדיסלב בונדריוב נ. מדינת ישראל

1.

לא ראינו מקום להיעתר לערעור.

2.

המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן שייחס לו ולקטין עמו נדון עבירה של שוד בנסיבות מחמירות. הוטלו עליו 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו 23.7.2013, ומאסרים על תנאי וכן הוטל עליו לפצות את המתלונן בסכום של 2,500 ש"ח. הקטין נדון ל-16 חודשי מאסר, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן, ערעורו עדיין תלוי ועומד. על פי כתב האישום המתוקן בו הודה המערער, המתלונן, יליד 1997 צעד במדרגות בעיר חיפה כשברשותו טלפון נייד, אשר בצמוד אליו החזיק גם 50 ש"ח. המערער והקטין ניגשו למתלונן, הקטין עמד בתחילת המדרגות, המערער בהמשכן והמתלונן היה בתווך. הקטין דרש מהמתלונן כי ייתן לו את הטלפון הנייד והמתלונן סרב. בתגובה תקף הקטין את המתלונן, היכה אותו באגרופים וסטר לו וכן איים עליו בחפץ חד ואמר כי ידקור אותו. כל זאת, כך נטען, עשו המערער והקטין בצוותא חדא בכוונה להפחיד את המתלונן ועל מנת להשיג את הטלפון ולמנוע התנגדות לגניבתו. בהמשך, לקח הקטין בכוח את הטלפון מכיסו של המתלונן והשניים נמלטו מהמקום עם הטלפון. הם מכרו את הטלפון ב-500 ש"ח וחילקו את השלל.

3.

לא נוכל לקבל את הטענה המרכזית שהועלתה לפיה חלקו של המערער בעבירה קטן מזה של הקטין, ואף לא להיפך. העובדות המוסכמות מתארות פעילות משותפת. המערער היה בן למעלה מ-20 שנה ויש לו רישומים פליליים בבית המשפט לנוער.

4.

העונש שהוטל אינו חמור כלל ועיקר, בשים לב לכך ששוד מכשירי טלפון ניידים הפך לעבירה נפוצה, ולא כל שכן תוך שימוש באלימות. התסקיר העדכני שהתקבל בעניינו של המערער אינו חיובי, אם לנקוט לשון המעטה. המערער, כך לפי התסקיר, ממזער את אחריותו לעבירה. איננו סבורות כי יש הצדקה בנסיבות אלה להקל בעונשו של המערער.

5.

הערעור נדחה.