ע"פ 1687/12 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

מונחת לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 16.2.2012 בת"פ 6598-07-10 (כב' השופט ש' אטרש ). המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירת תקיפת קטין הגורמת חבלה חמורה, לפי סעיף 368ב(ב) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ) ובעבירת הזנחת ילדים, לפי סעיף 362 לחוק. על המבקש הוטלו 15 חודשי מאסר בפועל באופן הבא: 10 חודשי מאסר בפועל בגין העבירות בתיק דנן, וכן 10 חודשים כתוצאה מהפעלה של מאסר מותנה בתיק קודם, מתוכם 5 חודשים במצטבר ו-5 חודשים בחופף. כמו כן, נגזרו על המערער 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים. הערעור מופנה נגד חומרת עונש המאסר בפועל, והבקשה הנדונה עניינה עיכוב ביצועו.

מכתב האישום על פיו הורשע המבקש בהתאם להודאתו, עולה המסגרת העובדתית הבאה: המבקש חי תחת קורת גג אחת עם אשתו, נאשמת 2 בתיק העיקרי, ועם בנה הקטין יליד אוגוסט 2004 (מנישואים קודמים של נאשמת 2). המבקש ואשתו נהגו להכות את הקטין באופן תדיר, תוך שהם מסבים לו כאב פיזי ונפשי ומותירים חבלות בכל חלקי גופו. בנוסף, המבקש ואשתו הזניחו את הקטין; לא דאגו לכך שיזכה להיגיינה ראויה, מזון נקי וביקור סדיר בגן הילדים; וכן צעקו עליו בגסות ועלבו בו.

המבקש הודה בביצוע העבירות במסגרת הסדר טיעון. ביום 12.5.2011 הרשיע בית המשפט המחוזי את המבקש בעבירות המיוחסות לו. בבואו לגזור את העונש הדגיש בית המשפט קמא את חומרת מעשיו של המבקש, וציין כי מן הראוי לגמול לו כרשעתו ולהטיל עליו עונשים חמורים. כן ציין בית המשפט המחוזי כי לחובתו של המבקש עומדות הרשעות קודמות בגין עבירות אלימות ואיומים, לרבות כלפי בן משפחה. בית המשפט הסתמך, בין היתר, על תסקיר שירות המבחן, לפיו המבקש לא נֵאוֹת להשתלב במסגרת טיפולית בשירות המבחן, וכי כל הסממנים מעידים על פרוגנוזה בעייתית לטיפול ועל סיכון גבוה להישנות עבירות אלימות. מן הצד האחר, המבקש הודה בעבירות המיוחסות לו והביע חרטה על מעשיו. נוכח האמור, דן בית המשפט קמא את המבקש לעונשים שתוארו לעיל, ונקבע כי עליו להתייצב לתחילת ריצוי עונש מאסרו ביום 1.3.2012.

יוער, כי קודם לכן ביום 29.11.2004 הורשע המבקש בבית משפט השלום בנצרת בת"פ 3087-04 בעבירות של תקיפת בת זוג (לפי סעיף 379 ו-382(ב) לחוק), תקיפת בת זוג הגורמת חבלה ממשית (לפי סעיף 380 ו-382(ג) לחוק), ואיומים (לפי סעיף 192 לחוק). בית המשפט גזר על המבקש 18 חודשי מאסר, מהם 8 לריצוי בפועל, והיתרה (10 חודשים) על תנאי למשך 3 שנים, כאשר התנאי הוא שלא יעבור על כל אחת מהעבירות בהן הורשע. כאמור, המאסר המותנה הופעל בתיק זה, מחציתו במצטבר ומחציתו בחופף.

2.

לטענת בא כוח המבקש, אין מקום להפעיל בתיק הנוכחי את המאסר המותנה שהוטל על המבקש בת"פ 3087-04. זאת משום שיסודות העבירה בתיק הנוכחי, ויסודות העבירות בת"פ 3087-04 – שונים אלה מאלה. כמו כן, המבקש, במסגרת הערעור, מבקש מבית המשפט להשיב את עניינו לטיפול בשירות המבחן. זאת משום שלדעתו נפלה אי-הבנה בין מרשו לבין שירות המבחן בעת עריכת התסקיר. בא כוח המבקש מציין גם כי על נאשמת 2, אשתו של המבקש, גזר בית המשפט קמא עונש קל יותר (בהשוואה לעונשו של המבקש), וזאת תוך סטייה מעקרון אחידות הענישה.

לדעת המשיבה יש לדחות את הבקשה. המבקש לא השכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו במסגרת תסקיר שירות המבחן, והביא את השירות להימנע מהמלצה בעלת אופי טיפולי או שיקומי. התסקיר קובע כי הפרוגנוזה לטיפול במבקש היא בעייתית, וכי רמת הסיכון להישנות עבירות אלימות אצלו היא גבוהה. כמו כן סבור בא כוח המשיבה כי העונש אינו חמור והמאסר המותנה הופעל כדין.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע, בהודעת הערעור ובפסק דינו של בית-המשפט המחוזי, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. בעניין שוורץ (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241), הציג בית משפט זה את אמת המידה לעיכוב ביצוע עונשו של אדם שהורשע, וערעורו תלוי ועומד. נקבע כי בבוא בית המשפט להכריע אם לעכב עונש מאסר בפועל עד להכרעה בערעור – עליו לאזן בין אינטרס הציבור באכיפה מיידית לבין הקפדה על טוהר הליך הערעור ועל זכויותיו של הנידון.

מבלי לקבוע מסמרות בערעור, יש לזכור כי המבקש הודה בעבירות בהן הורשע, ואין זו הפעם הראשונה בה הוא מורשע בעבירות דומות. לכך מצטרפת הימנעותו של שירות המבחן מהמלצה בעלת אופי טיפולי או שיקומי, וקביעתו כי רמת המסוכנות הנשקפת מן המבקש היא גבוהה. באשר להפעלת התנאי, על פני הדברים יש להדגיש כי התנאי שהופעל כָּלל עבירה לפי סעיף 379 ו-382(ב) שעניינה תקיפת בן-משפחה. בענייננו המבקש הורשע בעבירה הכוללת תקיפת קטין, בנו החורג, לפי סעיף 368ב(ב) סיפא לחוק. עבירה זו עונה על ההגדרה של בן-משפחה לפי הסעיף האמור. בכל מקרה, ואף ללא התייחסות לסוגיית הפעלת התנאי, נדמה כי בנסיבות העניין, ובהתחשב בחומרת התקיפה ובכך שהערעור מופנה נגד חומרת העונש, המסקנה המתבקשת היא כי הכף נוטה נגד עיכוב הביצוע. עם זאת, כדי לשמור על טוהר ההליך הערעורי, יש מקום להעניק קדימות לשמיעת תיק זה.

4.

לנוכח כל האמור - הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בנצרת ביום 12.03.2012 עד השעה 10:00. הערובות הקיימות יעמדו בתוקפן עד להתייצבותו למאסר.