ע"פ 1689/05 אברהם גאוי נ. מדינת ישראל

1.שתי הבקשות נוגעות לאותה פרשה, ולפיכך הן תידונה במאוחד.

2.עניינן של שתי הבקשות בעיכוב ביצוע תחילת עונשי המאסר שהוטלו על המבקשים בבית המשפט המחוזי בחיפה, לאחר שהורשעו על פי הודאתם בעבירות של התפרצות לבנין (לגבי שניהם) בהצתה (לגבי מבקש 1, משה גאווי) ובסיוע להצתה (לגבי מבקש 2, אברהם גאווי).

3.נסיבות העבירות הן כי שני המבקשים – שהם אחים - הגיעו למחסן השייך לחנות רהיטים, עקרו את דלתותיו, ונטלו מתוכו רהיטים שונים. לאחר מכן, הצית המבקש 1 את המחסן על תכולתו, כשהמבקש 2 מסייע להצתה. כתוצאה מכך, פרצה שריפה גדולה במקום שגרמה לנזק כספי ניכר. השניים מכרו את הרהיטים וקבלו תמורה כספית עבור המכירה. בית המשפט המחוזי גזר על המבקש 1 עונש מאסר של 30 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי, ועל מבקש 2 – 18 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי.

4.המבקשים עותרים, כל אחד על פי נסיבותיו, לעיכוב ביצוע עונש מאסרם עד להכרעה בערעורים שהגישו לבית המשפט העליון על חומרת העונשים שנגזרו עליהם.

מבקש 1 – משה גאווי

5.אין מקום לעיכוב ביצועו עונש המאסר שנגזר על המבקש 1, משהנסיבות הצריכות לעניינו אינן מתיישבות עם החלת החריג לכלל לפיו יש לרצות עונש מאסר עם היגזרו. המבקש 1 הוא השותף העיקרי לעבירות החמורות בהן הורשעו המבקשים בפרשה זו. הוא בעל עבר פלילי מאז שנות ה-90 במיגוון עבירות בתחומים שונים וריצה עונש מאסר קודם לתקופה משמעותית. ואחרון – אורכו של המאסר בפועל שהוטל עליו – 30 חודשים - אינו מצדיק את עיכוב ביצוע המאסר, בהותירו בידי בית המשפט שלערעור מרחב שיקול דעת לענין היקף העונש הראוי.

מבקש 2 – אברהם גאווי

6.מעמדו של המבקש 2 לענין הבקשה לדחיית ריצוי עונש מאסרו שונה מזה של המבקש 1, והדבר עולה מהנתונים המובאים בפסק הדין. חלקו של מבקש זה בארועים הפליליים נשוא הפרשה בתיק זה היה מישני בהשוואה לזה של מבקש 1. מדובר באדם, שפרט לכשלונו החמור בפרשה נשוא הליך זה, ניהל אורח חיים נורמטיבי, ואין להוציא מכלל אפשרות כי ארעה מבחינתו מעידה חד-פעמית. מיד לאחר ארוע העבירות הוא הביע חרטה כנה ושיתף פעולה מלאה עם גורמי החקירה והתביעה. במהלך התקופה מאז הארועים הפליליים ועד היום ניהל חיים נורמטיביים. שירות המבחן המליץ לגביו על ענישה בעלת אופי שיקומי. עונש המאסר שנגזר עליו עומד על 18 חודשים, ומבטא את חלקו היחסי בפרשה הפלילית לעומת השותף האחר. בשיקלול מלוא הנתונים האמורים, לרבות משך תקופת המאסר שנגזרה, אני רואה הצדקה לעיכוב ביצועו של עונש המאסר שהוטל על מבקש 2 עד להכרעה בערעורו. עיכוב הביצוע כאמור יותיר בידי בית המשפט שלערעור את מלוא מרחב שיקול הדעת לבחון את היקף הענישה הראויה לגבי מבקש זה.

7.לאור האמור, אני מחליטה:

1.בקשתו של המבקש 1, משה גאווי, לעיכוב ביצוע מאסרו נדחית. עליו להתייצב לריצוי מאסרו ביום 9.3.05 בבית המשפט המחוזי בחיפה, עד השעה 12:00. תנאי השחרור יעמדו בעינם עד לתחילת ריצוי המאסר.

2.בקשתו של המבקש 2, אברהם גאווי, מתקבלת, ותחילת ריצוי עונש מאסרו תעוכב עד להכרעה בערעור שהגיש. תנאי השחרור החלים עליו יעמדו בעינם עד להכרעה בערעור.