ע"פ 1695/07 שאקר אלעוברה(אלרמילי) נ. מדינת ישראל

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.

המערערים הורשעו על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות. הרקע לביצוע העבירה בקשר שהמערערים קשרו לפגוע במתלונן על רקע סכסוך שהיה לו עם אביהם. לצורך מימוש הקשר, הם הצטיידו במוטות ברזל ובמקל והמתינו למתלונן במקום בו שהה עם בנו הקטין. כאשר יצאו השניים לכיוון רכבם, התנפלו המערערים 1 ו-3 על המתלונן והלמו בו בראשו במוטות ברזל עד ששברו את גולגלתו והוא נפל על כסא הנהג ברכב כשראשו זב דם. לאחר מכן, מערער 2 נכנס לרכב והיכה את המתלונן במקל בכל חלקי גופו. המתלונן נזקק לטיפול רפואי בבית חולים ועבר ניתוח בראשו.

2.

במסגרת הסדר הטיעון, הודו המערערים בעבירה, ולאחר מכן הושגה סולחה בינם לבין משפחת המתלונן. במסגרת הסדר הטיעון, הוגבלה התביעה בטיעון לעונש שלא יעלה על שנה אחת של מאסר בפועל ומאסר מותנה, ואילו למערערים הותר לטעון לעונש באופן חופשי.

3.

בית המשפט המחוזי דן את שלושת המערערים לעונש של 12 חודשי מאסר בפועל, ומאסר על תנאי. מאחר ששילמו פיצוי למתלונן במסגרת הסדר הסולחה, לא נגזר עליהם תשלום קנס.

4.

בית המשפט המחוזי שקל את הטעמים לחומרה ולקולא לצורך גזירת הדין. הוא נתן משקל מצד אחד לחומרת מעשי האלימות שהמערערים בצעו, ולפגיעה הגופנית הקשה שנגרמה למתלונן בעטיים. מנגד, נתן משקל גם לטעמים לקולא, ובין היתר, ייחס משמעות להסדר הסולחה בין משפחות המערערים והמתלונן, להודאתם באשמה וחרטתם של המערערים, לעברם הנורמטיבי ולעמדת שירות המבחן שראה להקל עימם במקרה זה.

5.

המערערים משיגים בערעורם על חומרת העונש, ויותר מאשר על חומרתו, על טיבו של העונש שנגזר עליהם. לעמדת הסניגור, קיימות נסיבות מקילות מיוחדות המצדיקות את המרת עונש המאסר בפועל שנגזר על המערערים במאסר בעבודות שירות. הטעמים לכך הם, בראש וראשונה, הסולחה שהושגה בין המשפחות, ויחסו הסלחני של המתלונן כלפי המערערים בעקבות ההשלמה שחלה בין הצדדים היריבים. כן ציין את עברם הנורמטיבי של המערערים, את חרטתם הכנה, ואת מעבר הזמן מאז התרחש הארוע העברייני. הוא עמד גם על תמיכת שירות המבחן בענישה מקלה, ועל המסר החברתי הראוי הנילווה להקלה בעונש למי שמיטיב את דרכו ומראה כי עלה על דרך הישר.

6.

המדינה בטיעוניה עומדת על כך כי אין להתערב בעונש שנגזר, אשר לקח בחשבון בהבניית העונש שהוטל את השיקולים המקילים על כל היבטיהם. בא כוח המדינה הוסיף וציין כי המערערים 1 ו-2 הורשעו בינתיים בעבירות של הפרות הוראות חוקיות הנוגעות לתנאי שחרורם שאירעו במהלך התקופה בה היו הליכי משפט זה תלויים ועומדים.

7.

שקלנו את טיעוני הצדדים על רקע מכלול הנסיבות שלפנינו, ובאנו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בעונש שנגזר, בהיותו מידתי ומאוזן לגבי המערערים כולם. ראשית, העונש שנגזר הינו במסגרת הסדר טיעון שהוסכם על הצדדים. כלל הוא, כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בעונש שהוטל במסגרת הסדר טיעון, המבטא את הסכמת בעלי הדין למיתחם עונשי ידוע וצפוי מראש. יתר על כן, בנסיבות ענין זה, לא קמו עילות יוצאות דופן המצדיקות התערבות בגזר הדין לקולא.

בית המשפט קמא התחשב, וכדין כך, בחומרתם המופלגת של מעשי האלימות שהופעלו על ידי המערערים כלפי המתלונן. תקיפת אדם בידי חבורה, תוך שימוש במוטות ברזל ובמקל, שבירת גולגלתו והכאתו בגופו הם מעשים שאינם יכולים להסתכם בלא ענישה ממשית, אשר תשקף את חומרתה של האלימות שהופעלה ואת עוצמת הפגיעה הגופנית והנפשית שנגרמה לקרבן התקיפה. אין ספק, כי אלמלא הנסיבות המקילות שהביאו להסדר הטיעון – הודאת המערערים, חרטתם, והסולחה שהושגה, היה עונש המאסר הצפוי להם כבד הרבה יותר. בית המשפט שקל בזהירות ובאחריות את כל מה שניתן היה להתחשב בו לזכות המערערים, ונתן לנסיבות המקילות את משקלן הראוי, וכאשר גזר שנת מאסר אחת בפועל על המערערים הוא היבנה בתחומי עונש זה את מיגוון השיקולים לקולא.

אכן, ראוי הוא כי מעשי אלימות באמצעות נשק קר, המתבצעים בחבורה כנגד קרבן חסר ישע, יגררו ענישה ממשית, תוך התחשבות בנסיבות אישיות הפועלות לקולא. כך נעשה במקרה זה, במיתחם הסדר הטיעון שהושג, ולא ראינו להתערב בשיקול הדעת העונשי שהופעל בידי בית משפט קמא.

נעיר עוד, כי במהלך הליכי משפט זה עברו מערערים 1 ו-2 עבירות של הפרת תנאי השחרור שהושתו עליהם, אשר, מטבע הדברים, אינן משחקות לטובתם.

על רקע כל האמור, דין הערעור להידחות.

המערערים יתייצבו לריצוי עונשם ביום 20.6.07 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, עד השעה 10:00 בבוקר.