ע"פ 1713/02 צפריר שלום נ. המוסד לביטוח לאומי

השופטת ד' דורנר :

העותר הגיש לבית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו תביעה כנגד המשיב, שבה טען כי יש להכיר כפגיעה בעבודה בתסמונת נפשית ויתר לחץ-דם מהם הוא סובל. תביעת העותר נדחתה, לאחר שמומחה רפואי שמונה על-ידי בית-הדין האזורי קבע, כי לא ניתן לייחס את מחלת העותר לאירוע זה או אחר, "אלא הקשר הסיבתי נובע מתהליך מתמשך של עבודה בתנאי מצוקה". ערעור שהגיש העותר על פסק-דין זה לבית-הדין הארצי לעבודה נדחה, תוך שבית-הדין הארצי פוסק, כי אין מקום להתערב בעובדות שקבע בית-הדין האזורי, כמו גם במסקנת בית-הדין האזורי, כי לעותר לא אירעה תאונת עבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה1995-.

מכאן העתירה שבפנינו, שבה מבקש העותר, כי בית-משפט זה יבטל את פסק-דינו של בית-הדין הארצי לעבודה. עיקר טענת העותר הוא, כי בית-הדין הארצי שגה בכך שנמנע מלהתערב בפסק-דינו של בית-הדין האזורי, אשר מצידו טעה בקובעו כי לא ניתן להצביע על אירוע פתאומי שגרם לפגיעות שבגינן הגיש העותר את תביעתו.

כידוע, בית-משפט זה אינו ערכאת ערעור על מערכת בתי-הדין לעבודה, ואינו מתערב בפסקי-דין של בית-הדין הארצי לעבודה, אלא כאשר מתגלות בהם טעויות משפטיות מהותיות, או בהתקיים נסיבות המחייבות התערבות לשם עשיית צדק. ראו, למשל, בג"ץ 9410/00 טלרד נטוורקס בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה (טרם פורסם; ניתן בתאריך 29.1.02). במקרה שבפנינו, כאמור, טענות העותר מופנות כנגד ממצא שבעובדה שנקבע על-ידי בית-הדין האזורי - בהתבסס על חוות-דעת מומחה - ואשר בית-הדין הארצי סבר כי אין להתערב בו. ברי, כי טענות אלו אינן מקימות עילה להתערבות בית-משפט זה.

אשר-על-כן, העתירה נדחית על הסף.