ע"פ 1713/11 מחמד אבו דבוס נ. מדינת ישראל

השופט א' גרוניס:

1.

בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם) הרשיע את המערער בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הצתה, חבלה במזיד ברכב והחזקה של סם מסוכן לשימוש עצמי. בעקבות ההרשעה השית בית המשפט על המערער את העונשים הבאים: מאסר בפועל של 10 חודשים (בניכוי ימי המעצר), שני מאסרים מותנים (האחד בן 12 חודשים והאחר בן 4 חודשים), קנס בסך 3,000 ש"ח (לתשלום בחמישה תשלומים), פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה במשך 6 חודשים ופסילה על תנאי לתקופה של 6 חודשים. נוסף על כך חוייב המערער לשלם למתלונן פיצוי בסך 3,000 ש"ח. המערער טוען בערעור נגד הרשעתו ולחלופין נגד חומרת העונש.

2.

כתב האישום שהוגש נגד המערער מתאר אירוע שהתרחש ביום 29.12.2008 בסביבות השעה 18:00, באחד הכבישים בצפון הארץ. לפי המתואר בכתב האישום, המערער ואנשים נוספים הציתו אש בפח אשפה והציבו אותו בכביש יחד עם אבנים גדולות. כמו כן, כך לפי כתב האישום, המערער והאחרים יידו אבנים לעברן של מכוניות שחלפו בכביש. אחת המכוניות נפגעה והשמשה הקדמית שבה נופצה. הנהג של המכונית נפגע. עוד מספר כתב האישום, כי המערער נעצר בסמוך למקום לאחר מרדף ונמצא כי הוא החזיק בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל 0.49 גרם . המערער הודה בהחזקת הסם.

3.

בפני בית המשפט המחוזי העידו מטעם המשיבה מספר אנשי משטרה שהגיעו למקום האירוע. העד העיקרי היה קצין בשם שי רונן. עד זה העיד, כי ראה את המערער משליך אבנים וכי רדף אחריו ועצר אותו. בית המשפט המחוזי נתן אמון בדבריו של קצין המשטרה. לעומת זאת, בית המשפט לא נתן אמון בעדותו של המערער שהרחיק עצמו מן האירוע.

4.

המערער טוען כי לא היה מקום לסמוך על עדותו של הקצין רונן. זאת, בין היתר משום שאנשי משטרה אחרים שהיו במקום העידו כי לא ראו את המערער כשהוא משליך אבנים לעבר המכוניות. עוד טוען המערער, כי הוא הוכה לאחר מעצרו על ידי אנשי משטרה.

5.

סבורים אנו שאין ממש בערעור. מתברר כי אחד מאנשי המשטרה האחרים (ליאור זפרני) לא הגיע למקום האירוע יחד עם הקצין רונן (עמ' 35 לפרוטוקול). שוטר אחר (עאבד דראושה) העיד כי פגש את הקצין רונן לאחר שהלה עצר את המערער (עמ' 38 ו-40 לפרוטוקול). אכן, שני אנשי המשטרה האמורים העידו שלא ראו את המערער משליך אבנים. אין בכך כדי לסתור את עדותו של הקצין רונן, כי הוא אומנם ראה את המערער מיידה אבנים לעבר המכוניות בכביש. יתרה מזו, המערער היה אחד מבני חבורה שהשליכה אבנים והציתה אש בפח האשפה. מכוח דיני הביצוע בצוותא ניתן להרשיע את המערער, וכך עשה בית המשפט המחוזי ככל שמדובר בהרשעה בהצתה. לטענתו של המערער כי הוכה בידי אנשי המשטרה אין השלכה בכל הנוגע להרשעה, שכן זו אינה סומכת על אמרות שמסר במשטרה. סיכומו של דבר הוא שיש לדחות את הערעור על ההרשעה.

6.

נותר, אם כן, לדון בעניין העונש שהושת. המערער הינו צעיר חסר עבר פלילי שהיה בן 18 ושלושה חודשים בעת האירועים שתוארו בכתב האישום. המערער נפגע בצורה קשה בתאונת דרכים שאירעה לפני ההתרחשויות נשוא כתב האישום. בתסקיר שהגיש שירות המבחן לבית המשפט המחוזי מצוין, כי המערער חווה ריחוק חברתי בעקבות התאונה. השירות המליץ על ענישה על דרך מאסר שירוצה בעבודות שירות בצירוף מאסר על תנאי משמעותי וקנס כספי. בתסקיר נוסף שהונח בפנינו, ציין שירות המבחן, כי מצד אחד קיים סיכון להישנותה של התנהגות בלתי נורמטיבית ומצד שני חשיפתו של המערער לאוכלוסייה עבריינית בין כותלי הכלא עשויה להביא להידרדרות במצבו.

7.

אף בנוגע לעונש, הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערבות של ערכאתנו. על המערער הוטלו עונשים שונים, שהחמור שבהם הוא מאסר בן 10 חודשים לריצוי בפועל. עונש זה הינו עונש קל יחסית לעבירות בהן הורשע המערער. זאת במיוחד לאור הסיכון המשמעותי למשתמשים בדרך כתוצאה מיידוי האבנים והצבה של חומרים דליקים בכביש. נראה שבית המשפט המחוזי כבר נתן משקל לקולה למצבו של המערער, שנגרם כתוצאה מהתאונה שהתרחשה עוד לפני האירועים המתוארים בכתב האישום. טעם נוסף לדחיית הערעור על העונש נוגע לענישה שהושתה על אחרים מבני החבורה שיידו אבנים והציתו את פח האשפה. עניינם של שני אחרים נדון בבית המשפט המחוזי בנצרת והגיע אף לבית משפט זה בשני ערעורים נפרדים (ע"פ 4571/09 וע"פ 5511/09). אותם שניים הורשעו על פי הודאתם בעבירות דומות, אך לא זהות, וכל אחד מהם נדון ל-10 חודשי מאסר לריצוי בפועל (בצד אמצעי ענישה נוספים). ערעוריהם על חומרת העונש נדחו. על רקע העונשים שהוטלו על שני האחרים, ואף בהתחשב בתאונה אותה עבר המערער, איננו רואים מקום להקל במידה נוספת עם המערער שכאמור ניהל הליך הוכחות.

8.

הערעור על שני חלקיו נדחה איפוא. המערער יתייצב לריצוי העונש במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בנצרת ביום 25.9.2011, לא יאוחר מן השעה 10:00.