ע"פ 1715/04 סילביה אוחנה נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את המערערת בעבירה של רצח. עם זאת מצא, כי בשל מצבה הנפשי ראוי להטיל ענישה מופחתת לפי סעיף 300א(א) וגזר עליה מאסר לתקופה של 13 שנים, שמתוכן עשר שנים לריצוי בפועל ושלוש שנים מאסר על תנאי, אם תעבור המערערת עבירת אלימות שיש בה חבלה של ממש.

המערערת ערערה על אורכה של תקופת התנאי – שלוש שנים – והיקפו הרחב של התנאי שהוטל. לדעת בא-כוח המערערת "קיומה של מחלת נפש אצל המערערת מעמיד אותה בסיכון לביצוע עבירות אלימות בעתיד. לכן, ההרתעה הגלומה בהטלת מאסר על תנאי היא אפקטיבית פחות לגבי המערערת". בא-כוח המדינה התנגד לערעור.

2.חזרנו ועיינו בנימוקי הערעור ונתנו דעתנו על טעמיו של בית המשפט המחוזי בהטילו, כאמור לעיל, ענישה מופחתת, והגענו לכלל מסקנה כי אין הצדקה להתערב בעונש שגזר בית המשפט המחוזי. נציין כי לא היינו משנים מתנאי המאסר המותנה אפילו היו נקבעים כבקשת באת-כוח המערערת.

3. הערעור נדחה.