פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
172/07
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט א' רובינשטיין
המערער:
אלעד דדון
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין שניתן בבית המשפט
המחוזי בחיפה בתיק פח 1065/04 ביום 7.12.06
על-ידי השופטים שושנה שטמר, יוסף אלרון וכמאל סעב
תאריך הישיבה:
ט"ז בתמוז תשס"
ז
(2.7.07)
בשם המערער:
עו"ד פלורה תומא-פרח
בשם המשיבה:
בשם שירות מבחן למבוגרים:
עו"ד עמית אופק
גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופט א' רובינשטיין:
א.
ערעור על חומרת העונש שנגזר על המערער - יליד 1981 – בידי בית המשפט המחוזי בחיפה (פח 1065/04, השופטים שטמר, אלרון וסעב) ביום 7.12.06, והוא 27 חודשי מאסר שמתוכם 9 בפועל והיתרה על תנאי.
ב.
המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, שלפיו ביצעו הוא ושני אחרים במאי-יוני 2002 עבירות מין (מעשה מגונה) במתלוננת, שהיתה לעת ההיא כבת 10 שנים ולמדה בכיתה לחינוך מיוחד. במקרה אחד חיכו למתלוננת מחוץ למגורי סבתה, ובחורשה סמוכה נכח המערער בשעה שנאשם אחר ניסה להחדיר אבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת, ומשלא הצליח שיפשף את איבר מינו בין רגליה עד שבא לסיפוקו. באירוע אחר, בחדר מדרגות, הכניס המערער את ידו לתחתוני המתלוננת, נגע באיבר מינה ואחר כך הורה לה לבצע מעשה אוננות באיבר מינו החשוף, כשהאחרים צופים בו.
ב.
המערער, שהיה מיוצג, הודה במיוחס לו והורשע. בית המשפט עיין, לצורך גזר הדין, בשני תסקירים של שירות המבחן למבוגרים, בהם תואר המערער, שאמנם שירת שירות מלא בצה"ל, כאדם דל מבחינה רגשית, שאינו נוטל אחריות בחינת במובן הרגשי, ונעדר אמפטיה כלפי הקרבן. המערער אמנם ביטא הסכמה להשתתף בתהליך טיפולי, אך נוכח התיחסותו לעבירה, יכולותיו הדלות והתרשמות מפער בין גיל כרונולוגי לגיל קוגניטיבי, לא ראה שירות המבחן תועלת טיפולית ונמנע מהמלצה.
ג.
בגזרו את הדין ציין בית המשפט את חומרת המעשים – וכדבריו, התעללות בילדה בת 10 המתחנכת בחינוך מיוחד. והוסיף כי "זכות החברה להתגונן מפני מעשים כאלה, עומדת גם נגד אנשים שהם מפגרים או על סף הפיגור (לגבי נאשם 1 נאמר כי הוא על גבול הפיגור הקל – א"ר) או ברמה קוגניטיבית נמוכה" (כנראה בהתיחסות לדברי התסקיר לגבי המערער – א"ר). לזכות המערער (וחברו) עמד היעדר הרשעות קודמות והיעדר תלונות נוספות, ולגבי המערער נאמר שמעשיו קלים במידת מה משל נאשם 1 (שעונשו נגזר ל-12 חודשים בפועל – א"ר); בית המשפט לא שוכנע בקיומה של מסוכנות מינית, נוכח חלוף הזמן והיעדר עבירות נוספות, ועל כן גזר את הדין כאמור מעלה.
ד.
(1) לקראת הדיון עיינו בתסקיר מעודכן של שירות המבחן, בו נאמר כי המערער עובד במלון באילת, אך לא המציא אישורים ממקום עבודתו. גם בפנינו לא מצאה נציגת שירות המבחן מקום להוסיף על כך.
(2) הערעור הוגש בידי המערער בעצמו, אך בדיון היום הופיעה עורכת דין תומא-פרח, שביקשה (ללא הודעת ערעור מתוקנת) לחזור מן ההודאה, בנימוק שהמתלוננת לא התלוננה נגדו, והוא הופלל אך על סמך הודאתו במשטרה. ואולם, בא כוח המדינה ציטט מהכרעת הדין את הודאתו המלאה של המערער בבית המשפט קמא, בהיותו מיוצג.
נטען גם כי כניסת המערער לכלא עשויה לגרום לו נזק, ועל כן נתבקש ריצוי העונש בעבודות שירות.
(3) בא כוח המדינה עמד על כך שמי שהיה בן 21 בעת ביצוע העבירה וביצע מעשים מגונים בבת 10 ראוי שייאסר.
(4) עיינו בפסיקה שהציגה באת כוחו של המערער ושעניינה מקרים שבהם הוטלו עונשים של מאסר שירוצה בעבודות שירות בעבירות מין, אך לא ראינו בהם מקרה דומה לענייננו.
(5) בית המשפט קמא איזן בין השיקולים השונים לחומרה ולקולה, והביא בחשבון את הנחוץ. לא ראינו מקום להתערב בכך. אנו סבורים כי ביצוע עבירות מין בילדה בת 10, הלומדת בחינוך מיוחד, על ידי גברים צעירים הוא מעשה חמור הראוי לענישה מתאימה. חלוף הזמן והעבר הנקי הצדיקו הקלה מסוימת וזו ניתנה, ואין מקום להוסיף ולהקל.
(6) המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 16.7.07 בשעה 10:00 במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בחיפה. ניתן בזה צו עיכוב יציאה מן הארץ עד לתחילת ריצוי העונש.
ניתן היום, ט"ז בתמוז תשס"ז (2.7.07).
ה נ ש י א ה
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט