ע"פ 1720/14איגור טורו נ. מדינת ישראל

השופט י' דנציגר:

1.

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת י' אמסטרדם ) בת"פ 22062-04-13 מיום 29.1.2014, במסגרתו הושתו על המערער חמש שנות מאסר לריצוי בפועל, בניכוי תקופת מעצרו; 18 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה לפיה הורשע; זאת בגין הרשעתו בביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ), יבוא סם מסוכן לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה ) והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) בצירוף סעיף 7(ג) לפקודה.

2.

נציין כי ערעורו של המערער כוּון תחילה הן כנגד הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי מיום 15.12.2013 והן כנגד גזר דינו מיום 29.1.2014. עם זאת, לאחר ששמענו את טיעוני המערער לעניין הכרעת הדין ואת תשובת המשיבה, המלצנו למערער לחזור בו מערעורו על הכרעת הדין ולמשיבה להסכים להפחתת מה בעונשו של המערער. המערער חזר בו, בהמלצתנו, מערעורו על הכרעת הדין. מנגד, עמדה המשיבה על דעתה כי אין להקל בעונשו של המערער. משכך נידרש בהכרעתנו זו לעניין העונש בלבד.

3.

לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים באשר לעונש הראוי בנסיבות המקרה דנן, אנו רואים לנכון להקל במידת מה בעונשו של המערער, זאת על ידי הפחתה של שישה חודשי מאסר מעונש המאסר בפועל שהושת עליו, כאשר המאסר המותנה יעמוד בעינו.

4.

נדגיש כי אין בהכרעתנו זו כדי להקל ראש במעשיו החמורים של המערער, אשר ללא ספק מחייבים ענישה מחמירה, לרבות רכיב משמעותי של מאסר בפועל. לא נחזור במסגרת זו על דברים שנאמרו בפסיקת בית משפט זה פעמים רבות בעבר, בדבר החומרה היתרה שטמונה בעבירות סמים מהסוג הנדון. במובן זה איננו מוצאים כי נפלה טעות בולטת בגזר דינו של בית המשפט המחוזי או שיש בו סטייה מהענישה הנוהגת בפסיקה. אם בכל זאת מצאנו הצדקה להפחתה כלשהי, הרי שהדבר נובע בעיקרו

מהערכתנו כי יש ליתן משקל נוסף לנסיבותיו האישיות של המערער, ובפרט למצבו הבריאותי המיוחד כפי שהוצג לפנינו. זאת ועוד, יש בהכרעה זו כדי לתת ביטוי להערכתנו כי, בהתחשב בתפקידו של המערער בהשוואה למעורבים הנוספים בפרשה דנן, יש מקום להפחית בעונשו של המערער במידת מה, כך שמחד הוא יהיה חמור משמעותית מהעונשים שהושתו על מעורבים אחרים בפרשה, אך מאידך הפער בין העונשים שהושתו על אותם אחרים לבין העונש שהושת על המערער לא יהיה פער גדול יתר על המידה.

5.

אשר על כן, הערעור מתקבל באופן חלקי, כך שעונשו של המערער יעמוד על 54 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו, והמאסר המותנה יעמוד בעינו.