ע"פ 1722/01 שמעון סלוק נ. מדינת ישראל

המערער, רופא שיניים העושה מסלול של התמחות במחלקת פה ולסת בבית החולים 'פוריה' שליד טבריה, הורשע בביצוע מעשה מגונה בנסיבות אינוס בגופה של חולה, תיירת מצ'כיה, שטופלה על-ידיו במרפאת בית החולים. הרשעתו התבססה על הודייתו בעובדות, שנמסרה במסגרת הסדר טיעון. על-פי ההסדר, שבעיקרו התייחס לנושא העונש, ביקשה התביעה לגזור על המערער שישה חודשי מאסר בפועל, שחלקם ירוצו בעבודות שירות, ואילו ההגנה ביקשה שכל ששת החודשים ירוצו בעבודות שירות, בית המשפט גזר על המערער שישה חודשי מאסר בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי, וזאת בנוסף לחיובו לשלם למתלוננת פיצוי בסך 15,000 ש"ח, אשר בפועל שולם על-ידיו למתלוננת לפני מתן פסק הדין. ביחס למאסר בפועל הורה בית המשפט, כי חודשיים מן התקופה הכוללת ירוצו על-ידי המערער בכליאה ממשית ואילו יתרת התקופה (ארבעה חודשי מאסר נוספים) ירוצו על-ידיו בעבודות שירות.

טענתו היחידה של הסניגור בערעור שלפנינו היא, כי בנסיבות העניין ראוי היה לבית המשפט לקבל את עמדת הסניגוריה - שנתמכה על-ידי שירות המבחן - ולהורות כי כל ששת חודשי המאסר שהושתו על המערער ירוצו על-ידיו בעבודת שירות. לא מצאנו יסוד לקבל טענה זו. המעשים המגונים שעשה המערער בגופה של המתלוננת פגעו בפרטיותה ובכבודה ונעשו תוך הפרת חובת האמון המיוחדת המוטלת על רופא כלפי מטופליו. מעשים אלה, לפי מהותם ונסיבות ביצועם, הצדיקו את הענשת המערער במאסר ממש לתקופה משמעותית. הסכמת התביעה לכריתת הסדר טיעון עמו הונעה, כפי שנקל להיווכח, מרצונה לאפשר למתלוננת לחזור לארצה מבלי שתידרש להעיד במשפט וכן לגבות מן המערער, קודם ליציאתה, את כספי הפיצויים שהסכים וחויב לשלם לה. בחיובו לרצות שני חודשי מאסר, שיש עימם כליאה ממשית, יש משום מתן ביטוי מיזערי לחומרת הנסיבות בהן ביצע את עבירתו.

הערעור נדחה.