ע"פ 1730/01 מוסטפא מחמוד לחאם נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי :

המערער הודה בפני בית המשפט המחוזי בהחזקתו של סם מסוכן מסוג הירואין, במשקל של כ43.5- גרם. אך בעוד שהמשיבה טענה שהחזקת הסם לא נועדה לצריכה עצמית, התגונן המערער באומרו כי החזיק בסם לצריכתו בלבד. את הגרסה הזו דחה בית המשפט, ובעקבות כך הורשע המערער בעבירה לפי סעיף 7(א) בשילוב עם סעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים, ונגזר לו עונש של שלוש וחצי שנות מאסר ושנה וחצי מאסר על-תנאי.

הערעור מכוון כנגד העונש. המערער סבור כי בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות הקשות, לחרטתו, לגילו הצעיר, ולעובדה שעברו אינו מכביד, וכתוצאה מכך העונש שהושת עליו חרג מרמת הענישה המקובלת.

השקפה זו לא מקובלת עלינו. בגזר דינו נתן בית המשפט המחוזי את דעתו לכל אותם עניינים שבא-כוח המערער מנה בפנינו, אך הוא גם הפנה לעובדה שהמערער הורשע בעבר בעבירה דומה, ואף נשא בגינה בעונש מאסר; וכפי שעובדותיו של הערעור הנוכחי מלמדות, הוא לא למד את הלקח הנדרש.

העונש שהושת על המערער אינו חמור כלל, ובוודאי שאינו חורג מרמת הענישה המקובלת, ועל כן לא מצאנו שהוכחה עילה להתערבותנו.

עניין נוסף שבא-כוח המערער טען בפנינו, מתייחס להוראתו של בית משפט קמא, לפיה העונש שנגזר בתיק הנוכחי יצטבר במלואו לעונש מאסר בן ששה חודשים, אשר הושת על המערער בבית המשפט לתעבורה, ובו היה אמור לשאת בדרך של עבודות שרות. בא-כוח המערער טען, והדבר זכה לאישור מפיו של בא-כוח המשיבה, שהמערער הספיק לשאת, עד למתן גזר-הדין בתיק זה, בחלק מתקופת עבודות השרות, ולא היתה מחלוקת בפנינו שאת התקופה הזו יש לנכות מתקופת המאסר הכוללת. לאור זאת אנו מורים, כי בצד ההחלטה שבעונשים ישא המערער במצטבר, תנוכה מהם התקופה מיום 1.4.2001 ועד 29.5.2001.