ע"פ 1731/20 אשרף חמידי נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר של ארבע שנים, שנגזר על המבקש ביום 3.2.2020 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' ליבדרו ) בת"פ 25619-10-18, עד להכרעה בערעור שהגיש על חומרת העונש.

1.

המבקש הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בשלושה אישומים כתב אישום (מתוקן בשלישית; להלן: כתב האישום ) בביצוע שלוש עבירות של שוד בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977: להלן: החוק )), שתי עבירות של שינוי זהות של רכב (עבירה לפי סעיף 413ט לחוק) ועבירה של היזק בזדון (עבירה לפי סעיף 452 לחוק).

2.

בתמצית, על פי האמור בכתב האישום קשר המערער קשר עם שניים נוספים לביצוע שוד במספר בתי עסק ומעשי השוד בוצעו בשלושה מועדים שונים באישון ליל בשני קיוסקים, בחנות נוחות בתחנת דלק ובמינימרקט תוך שימוש ברכב שאת לוחיות הזיהוי שלו החליפו. מעשי השוד בוצעו כאשר המבקש ונאשם נוסף היו רעולי פנים ואוחזים במוטות ברזל. באחד המקרים חבט המבקש בוויטרינת דוכן פייס וניפץ אותה.

3.

הסדר הטיעון בין הצדדים לא כלל הסכמה עונשית, ובהתאם להסכמת הצדדים הוגש תסקיר של שירות המבחן בעניינו של המבקש. בתסקיר המליץ שירות המבחן להטיל על המבקש עונש של עבודות שירות, מאסר מותנה וצו מבחן.

4.

בגזר דינו קבע בית המשפט המחוזי את מתחם העונש ההולם על ארבע עד שבע שנות מאסר לכלל העבירות ובגדרו נדון המבקש לעונש בתחתיתו של המתחם, לאחר שנשקלה הודיית המערער שבאה במהלך פרשת התביעה, לאחר שנשמעו חלק מהעדויות; העדר עבר פלילי; נסיבותיו האישיות והמשפחתיות; התקופה שבה היה נתון בתנאים מגבילים; פגיעת העונש בחירותו ובמשפחתו. בית המשפט דחה את המלצת שירות המבחן, וזאת בשל ריבוי מעשי השוד, התכנון המדוקדק וחומרת העבירות. יחד עם זאת, מצא לקבוע את עונשו של המבקש ברף התחתון של מתחם הענישה בשל מאמצי השיקום שלו ושאיפתו לחזור ולנהל חיים נורמטיביים. בנוסף לעונש המאסר, שהועמד על ארבע שנים, נדון המבקש למאסרים מותנים, קנס ופיצוי למתלוננים.

5.

ערעורו של המבקש מכוון כלפי חומרת העונש ובגדרו עתר לאימוץ המלצת שירות המבחן כך שיוטל עליו עונש של עבודות שירות תחת עונש המאסר. על מנת שלא לאיין את ערעורו, עתר המבקש בבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע העונש. לטענתו, סיכויי הערעור טובים ויש מקום להורות על עיכוב ביצוע עונשו לאור המלצת שירות המבחן והנימוקים המפורטים בתסקיר ובהם גילו הצעיר ומצבו המשפחתי, העדר עבר פלילי, אורח חייו הנורמטיבי עד להסתבכותו, ההליך הטיפולי שעבר והפחתת רמת המסוכנות הנשקפת ממנו כתוצאה מכך והערכת שירות המבחן כי עונש מאסר יקטע את ההליך השיקומי ויסב לו נזק בלתי הפיך. עוד ציין המבקש כי במשך כשנה במהלך משפטו שמר על קיום התנאים המגבילים שהוטלו עליו; כי העבירות בוצעו על פני פרק זמן קצר של מספר ימים; כי אין חשש להימלטותו; וכן כי חלפה כשנה וחצי מאז ביצוע העבירות ועד למתן גזר הדין.

6.

המשיבה מצידה התנגדה לבקשה. עמדתה, כפי שהוצגה בדיון לפני, היא כי מדובר במעשי שוד אלימים שלוו באיומים ועונשו של המבקש מקל עמו ובבסיסו עמד שיקול אחידות הענישה, לאחר שהמעורב השלישי נדון לעונש זהה אף שהורשע בביצוע עבירות נוספות, וכי אין זה סביר שעונש המאסר יומר לעונש שירוצה בעבודות שירות.

7.

דין הבקשה להידחות. כידוע הכלל הוא כי בשל האינטרס הציבורי, ריצוי עונש מאסר בפועל יהיה מיידי וכי אין בהגשת ערעור על חומרתו כדי להצדיק את עיכוב ביצועו ( ע"פ 6253/18 אבו ריא נ' מדינת ישראל (17.9.2018)). נכון הוא כי יש מקרים בהם יורה בית המשפט על עיכוב ביצוע של עונש מאסר על מנת לאפשר למבקש למצות את זכות הערעור ולמנוע פגיעה קשה ובלתי הפיכה בחירותו לפני ההכרעה בערעור, בין היתר, בהתבסס על שיקולים הנוגעים ל חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; לתקופת המאסר שהושתה על המבקש והמועד הצפוי לדיון בערעור; לסיכויי הערעור; לעברו הפלילי של המבקש; להתנהגותו במהלך המשפט; לנסיבותיו האישיות של המבקש ולסיווג הערעור (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241, 276-282). יחד עם זאת, לאחר שקראתי את הבקשה על צרופותיה ולאחר ששמעתי את הצדדים, לא השתכנעתי כי מכלול שיקולים אלו מצדיק להיעתר לבקשה. מבלי לקבוע מסמרות, סיכויי המבקש בערעורו במובן זה, שעונשו יומר מעונש מאסר של ארבע שנות מאסר לעונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות, תוך חריגה ממתחם העונש ההולם, אינם משופרים וזאת בלשון המעטה. זאת, לאור חומרת המעשים שבהם הודה, ריבוי העבירות והעובדה שאלו לוו באיומים ובוצעו תוך תכנון מראש.

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו בכלא דקל ביום 3.5.2020 עד השעה 10:00 , שברשותו תעודת זהות .