ע"פ 1732/99 נתנאל אלגואז נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר:

המערער הורשע על-יסוד הודאתו בקשירת קשר לייבוא סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 392.69 גרם מקולומביה, ובהחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי.

הסם יובא על-ידי המערער ועל-ידי שותפו לעבירה באמצעות בליעת הסם, כשהוא מוחזק בתוך גלילים. המערער בלע סם במשקל של 27.6 גרם, ואילו שותפו לעבירה בלע כמות של 365.09 גרם קוקאין.

עוד בדרכם לארץ, החלה בריחת סם מתוך אחד הגלילים שבלע שותפו של המערער, הוא החל לחוש ברע, ומאוחר יותר נפטר בביתו של המערער. או אז הוזמנה המשטרה, המערער סיפר את הסיפור, והוא עצמו נותח להוצאת הסם מגופו.

הודאתו של המערער ניתנה במסגרת עיסקת-טיעון, בגידרה הוסכם כי יוטל על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה של ארבע שנים, אולם מאוחר יותר, ביקש המערער לחזור בו מהסכמתו.

בית-המשפט המחוזי הגיע לכלל דעה, כי העונש הראוי למערער הוא שמונה שנות מאסר, מתוכן חמש שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי.

בערעורו בפנינו, הטעים המערער כי הוא מתחרט על מעשיו, כי עברו נקי, וכי המעשים בוצעו לאחר שירותו הצבאי, בהיותו כבן 20. המערער ביקש שלא לחרוג מן העונש שעליו הוסכם מלכתחילה במסגרת עיסקת-הטיעון, היינו ארבע שנות מאסר.

לא נוכל להיעתר לבקשה זו.

המעשה שביצע המערער, ייבוא סם-מוות, פשוטו כמשמעו, בכמות גדולה, מחייב הטלת עונש מרתיע.

אוסיף, כי עבר נקי של מי שעוסק בייבוא סם ממדינה אחרת, ועליו לעבור לשם-כך את בדיקות ביקורת-הגבולות, הוא תנאי הכרחי להצלחת העבירה, בשמשו מעין "כלי-עבודה" של המייבא. כך גם הצורך בהרתעת האיש עצמו ובהרתעת הרבים מחייב מתן משקל נמוך לשיקול זה של עבר פלילי נקי.

אשר-על-כן, אנו דוחים את הערעור.