פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ
1742/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער:
עומר קראעין
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין
תאריך הישיבה:
י' באדר התשס"ז (28.2.07)
בשם המבקש:
עו"ד ענאן עלאדין
בשם המשיבה:
עו"ד מיטל שינדל
החלטה
בפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר-דין של בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד סגן הנשיא י' צבן ) בת.פ. 2115/06, מיום 16.1.07 שניתן נגד המבקש.
המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים בביצוע עבירת שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על-פי המתואר בפסק הדין, ביום 10.7.06 היה שותף המבקש יחד עם אחרים (להלן ביחד: הנאשמים ) למעשה פריצה לאתר בנייה, במהלכו נגנבו מהמקום כלי עבודה רבים. זאת, תוך שהנאשים כפתו את השומר של האתר (להלן: המתלונן ) באמצעות סרט, ואיימו עליו, כשבידיהם טורייה וחפץ נוסף, כי יהרגוהו אם ינוע, יצעק או לא יישמע לאזהרתם. בית המשפט המחוזי גזר על המבקש עונש של חמש שנות מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי, פיצוי למתלונן בסך 10,000 ש"ח וקנס בסך 2,000 ש"ח.
על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית משפט זה, במסגרתו הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין עד למתן פסק דין בערעור, היא הבקשה שבפניי.
לטענת בא-כוח המבקש, סיכויי הצלחת הערעור הינם טובים, ולכן דחיית הבקשה עלולה להביאה לכך שהמבקש ירצה עונש מאסר ללא כל הצדקה. כן נסמך הוא על התרשמותו של בית-משפט קמא לפיה המבקש אינו מהווה עוד סיכון לציבור. עוד צוין על-ידו, כי בית-המשפט נתן בעבר אמון במבקש, כאשר הורה על שחרורו ממעצר עד תום ההליכים בתנאים מגבילים. מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה כי יש לדחות את הבקשה. זאת, הן מאחר וסיכויי הערעור אינם טובים והן מושם שתקופת המאסר שהוטלה על המבקש הינה ממושכת.
לאחר שעיינתי בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ובנימוקי הערעור ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין.
כלל ידוע הוא, שאין בעצם הגשת ערעור כדי להצדיק עיכוב ביצוע גזר-הדין. בית משפט זה עמד לא אחת על כך שהאינטרס הציבורי בדבר שמירת האפקטיביות של הענישה הפלילית ושמירת אמון הציבור במערכת אכיפת החוק מחייב ביצועו המיידי של עונש המאסר (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד (2) 241). לא שוכנעתי, כי המקרה שבפניי נמנה עם אותם המקרים העשויים להצדיק עיכוב ביצוע מאסר בשל ערעור תלוי ועומד.
המעשה בו הורשע המבקש - שוד מזוין שבוצע בחבורה, ואשר כלל הפעלת אלימות כלפיי המתלונן - הינו חמור, שלא לומר חמור ביותר. בית המשפט המחוזי אף ציין - ובצדק - כי מדובר בשוד של ציוד כבד ויקר ערך שהצריך תכנון מוקדם ומוקפד באשר לאופן ביצועו, הובלתו ואחסונו לאחריו. כן נתתי דעתי לכך שעל המבקש נגזרה תקופת מאסר ארוכה, בת חמש שנים, כך שאף אם ערכאת הערעור תמצא לנכון להקל בעונשו, הרי שהחשש כי האחרון ירצה עונש מאסר לשווא או כי הוא יסיים לרצות את עונשו טרם יישמע ערעורו הינו נמוך ביותר. לכל אלו יש להוסיף את ההערכה שהובעה בתסקיר שירות המבחן לפיה המבקש אינו מכיר בחומרת מעשיו. אף על פי שלא נעלמו מעיני נסיבותיו האישיות של המבקש, ובכללן: גילו הצעיר, עברו הפלילי הנקי, הפוטנציאל השיקומי שלו והעובדה שהוא מסייע בפרנסת המשפחה, לא שוכנעתי כי די בהן כדי להטות את הכף אל עבר ההחלטה לעכב את ביצוע עונש מאסרו.
אשר-על-כן, ובהתחשב בנסיבות המקרה, בחומרת העבירה, בנסיבות ביצועה ובאורך תקופת המאסר שהושתה על המבקש, דעתי היא כי אין מקום לעכב את ביצוע גזר-הדין. הבקשה נדחית, איפוא.
על המבקש להתייצב ביום 8.3.07 לא יאוחר בשעה 10:00
במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, י"א באדר
התשס"ז (1.3.2007).
ש
ו פ ט