ע"פ 1757/97 ארנון חטר ישי נ. מדינת ישראל

1.במסגרת הליך פלילי המתקיים נגד המערער, אמורה להעיד הגברת י' קציר ( להלן: העדה ). העדה היא שהגישה את התלונה למשטרה נגד המערער, ועדותה הינה עדות מרכזית אשר על פיה, אם תמצא מהימנה, יתכן ויוכרע הדין. גירסתה היא, שכלביו של המערער נשכוה. המערער חולק על כך.

בסמוך לתחילת שמיעת הראיות, הביא בית המשפט לידיעת הצדדים שאחיה של העדה הינו, כפי שהוא מתאר זאת, "חברו הטוב". עם העדה עצמה אין לו היכרות קודמת.

המערער הגיש בקשה לבית המשפט, בה בקש שהשופט הדן בעניין (כבוד השופט אפרתי) יפסול את עצמו מלדון בתיק, בשל החשש שיהיה קשה לבית המשפט לקבוע ממצאים באשר למהימנות, בהתחשב בכך שהוא יודע שהעדה היא אחות של חברו הטוב, אשר מעוניינת בתוצאות הדיון.

בית המשפט דחה את הבקשה, בקבעו, בין היתר:

"לא נראה לי, וזאת עד כמה שהנחתום יכול להעיד על עיסתו, שהיכרות עם אחיה של העדה, שאפשר לא מודע כלל למשפט זה, שמתברר בפני, והעדר הכרות טוטאלית עם העדה, יכול לגרום לשיקול זר או שיקול מוטעה בהערכת עדותה ומהימנותה של עדה זו, ובקביעת ממצאים בהסתמך עליה. אשר על כן, הבקשה נדחית".

על החלטה זו הוגש הערעור שבפני, בו מבקש המערער שיוחלט לפסול את השופט הדן בעניינו של המערער מלדון בעניין.

2.שמעתי את טענות באי כוח הצדדים, ובאתי לכלל מסקנה שיש לקבל את הערעור. העדה המרכזית במשפט הינה אחותו של חברו הטוב של השופט הדן בעניין. השופט המלומד ידע על כך וראה להסב את תשומת לב הצדדים לכך. השופט המלומד ציין בהחלטתו, שאפשר שאחי העדה אינו מודע כלל למשפט המתנהל בפניו, כאחד הנימוקים לדחיית בקשת הפסילה. חוששני, שאפשרות זו רחוקה היא ויש להניח שהדבר ידוע גם ידוע לו. יודגש עוד, שאין המדובר רק בעדה מרכזית, אלא גם בעדה המעוניינת בתוצאות המשפט, הן כמתלוננת והן כמי שעשויה לתבוע את המערער בהליך אזרחי, ולתוצאות המשפט הפלילי עשויות להיות השלכות על הליך זה.

המקרה הוא גבולי, ואין לי ספק שהשופט המלומד סבור בכנות שלא קיים חשש לעיוות דין, אם ימשיך לדון בעניינו של המערער. עם זאת, על מנת למנוע כל חשש למשוא פנים, חשש שאין לבטלו, ועל מנת שתשמר מראית פני הצדק, הגעתי למסקנה, שבנסיבותיו המיוחדות של המקרה, ראוי שהשופט המלומד ימנע מהמשך הדיון בתיק.

הערעור מתקבל, במובן זה שהשופט הדן בעניין ימשוך ידו מהמשך הדיון בתיק, וזה יועבר לדיון בפני שופט אחר.