ע"פ 1764/14 מדינת ישראל נ. אברהם דהן

לפנינו שני ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט א' ביתן ), במסגרתו הושתו על המשיב – לאחר שהודה בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון – 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל. המדינה טוענת בערעורה כי יש מקום להחמיר בעונשו של המשיב נוכח חומרתם היתרה של מעשיו. המשיב מצידו הגיש ערעור בו ביקש להקל בעונשו. בתמצית יצויין כי המשיב היה חייל צה"ל בעת ביצוע העבירות.

לפי האישום הראשון – קשר המשיב קשר עם מחמוד אבו קוידר ואלמוג קאסוטו לגנוב מבסיס צה"ל בו הוא משרת נשק ותחמושת ולמכור אותם תמורת רווח כספי. בו ביום נפגשו השלושה בבסיס הנ"ל כשהמשיב מנחה את השניים כיצד להגיע לפירצה בגדר הבסיס. אלמוג נכנס לבסיס וחיפש נשק שניתן לגנבו, אך הדבר לא עלה בידו. לבסוף, ויתרו המשיב ואלמוג על התוכנית והשלושה עזבו את המקום.

לפי האישום השני – מסר המשיב למחמוד, בשתי הזדמנויות שונות, 100 ולאחר מכן 1000 כדורים של 16 M אותם הוציא ללא היתר מבסיסו. לאחר מכן פנה מחמוד אל המשיב והציע לקשור עמו קשר לגנוב רובה לשם מכירתו, כשהוא מודיע למשיב שמחיר הרובה יהיה עשרות אלפי שקלים. המשיב הסכים, וסוכם כי ינסה לגנוב רובה מבסיסו, אך בפועל לא נגנב רובה כאמור.

בזמן ביצוע העבירות היה המשיב צעיר מגיל 21 ולכן חובה היה לשלחו לקבלת תסקיר של שירות המבחן. בתסקיר צויין כי המשיב התקשה לתפקד בשירותו הצבאי וזה לווה בבעיות משמעת. עוד צויין, כי הוא סובל מהפרעת קשב וריכוז ואף טופל על ידי נוירולוג. שירות המבחן הטעים כי המשיב נטל אחריות חלקית בלבד לביצוע המיוחס לו ונטה להשליך נסיבות התנהלותו על שותפיו לעבירה. למרות שהודה במיוחס לו במסגרת הסדר הטיעון שלל לפני קצין המבחן כוונה לגנוב נשק ולמכרו על מנת שיעשה בו שימוש. שירות המבחן המליץ להטיל על המשיב ענישה מוחשית הולמת.

לאחר ששקל בכובד ראש את טיעוני הצדדים לעונש, וקבע כי מתחם העונש ההולם הוא בין שנתיים לחמש שנות מאסר בפועל, השית בית המשפט המחוזי על המשיב את העונש דנן. יצויין, כי על אלמוג נגזרו בגין חלקו בפרשה (שהינו מצומצם משמעותית מזה של המשיב) 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

בערעורה עומדת המדינה על חומרתן היתרה של העבירות שבביצוען הודה המשיב, תוך שניצל את היותו חייל לשם ביצוען, העמיד חיילים בבסיסו בסיכון עת הכניס את אלמוג לשטח בסיס למטרה עבריינית הקשורה לנשק ומסר תחמושת בהיקף משמעותי למי שאותו לא הכיר שהסתבר שפעל ממניעים אידיאולוגיים טרוריסטיים (הגם מבלי שידע על כך בזמן אמת). המערערת סבורה כי שגה בית המשפט המחוזי עת קבע מתחם ענישה אחד ומקל יתר על המידה לכלל המעשים ולא נתן משקל ראוי לכך שהמשיב חזר על מעשיו מספר פעמים. המדינה סבורה כי יש להחמיר החמרה משמעותית בעונש המאסר שהושת על המשיב.

המשיב טוען כי צדק בית המשפט המחוזי עת ראה במסכת העובדות אירוע אחד ולא מספר אירועים, וגם אם טעה ביישום תיקון 113 לחוק העונשין בקובעו את מתחם הענישה אין הדבר מצדיק, בנסיבות העניין, החמרה בעונשו. המשיב מדגיש את עובדת היותו "בגיר צעיר" שמאז האירוע עשה שינוי מהותי באורחות חייו והשתלב במסגרת ריצוי עונשו בעבודה ובלימודים במדרשה.

עוד מדגיש המשיב כי אין לזקוף לחובתו את עברו הפלילי מתקופת נעוריו שאינו מכביד, ושיש לקחת בחשבון את העובדה שעל שותפו אלמוג הושת עונש מאסר קצר באופן משמעותי – 12 חודשים בלבד. על רקע כל אלה, טוען הסניגור כי יש להקל בעונש המשיב ולקבל ערעורו.

לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו החלטנו כי יש לקבל את ערעור המדינה ולדחות את ערעור המשיב.

אכן, המעשים שבביצועם הורשע המשיב על פי הודאתו הינם חמורים ביותר, ויש מקום לשקול לחומרה את עובדת היותו חייל בעת ביצוען של העבירות. יתכן כי אילו היינו יושבים לדין בערכאה המבררת היינו גוזרים על המשיב עונש חמור בהרבה.

ואולם, אין זו דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם הנאשם ולכן אנו מוצאים לנכון להוסיף לעונש המאסר בפועל שנגזר עליו 15 חודשים נוספים.

שאר רכיבי העונש שהושתו על המשיב על ידי בית המשפט המחוזי יעמדו בעינם.