ע"פ 1766/99 מוחמד מחאמיד נ. מדינת ישראל

המערער נקלע לבית אחותו וגיסו במהלכו של ויכוח בו היו מעורבים בני הזוג וכן אביו של הגיס. המערער התערב בויכוח. בשלב מסויים נטל מוט ברזל מחודד ודקר בו את גיסו ואת אבי גיסו. לשני הנפגעים נגרמו חבלות, וגיסו של המערער אף נזקק לאשפוז ולניתוח. על יסוד הודאתו בעובדות הללו, הורשע המערער בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 ו335-(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז1977-. נגזרו עליו חמש שנות מאסר, מחצית התקופה לריצוי בפועל ומחציתה מאסר על תנאי.

הערעור שלפנינו הוא על חומרת העונש. בטיעונה התמקדה הסניגורית המלומדת בעברו הנקי של המערער, ובהמלצת שירות המבחן שבתסקירו לפני בית המשפט המחוזי הציע לבית המשפט להעדיף את השיקול השיקומי-טיפולי על פני השיקול הענישתי, וכדי למצות זאת להעמיד את המערער במבחן ולהסתפק לגביו במאסר על תנאי.

לא ראינו מקום לבקש תשובה לערעור. השופטת המלומדת אכן התחשבה בנסיבותיו האישיות של המערער, לרבות בעברו הנקי ובהמלצת שירות המבחן, אך בשל חומרת המעשים ועל רקע התפשטות התופעה של שימוש בנשק קר ליישוב חשבונות במהלך סכסוכים, סברה כי מטרות הענישה לא יבואו על סיפוקן אם לא יוטל על המערער עונש מאסר בפועל.

אין בידינו לקבל כי השופטת שגתה בשיקוליה, והעונש שהטילה על המערער אינו נראה לנו חמור במידה המצדיקה את התערבותנו.

הערעור נדחה.