פרטי ההליך
בית המשפט העליון
רע"א 97 /
1770
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המבקשים
:
1.
בס משה
2.
מייזלס מלכה
נגד
המשיבה:
שטרקמן-און
בתיה
משיב
פורמלי: מוריאנו אילן, עו"ד
בקשת
רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי
בת"א-יפו מיום 11.2.97 בע"א 1179/96
שניתן
על ידי כבוד השופטים: א' אבן ארי,
ד'
בר אופיר, ה' אחיטוב
בשם
המבקשים: עו"ד אבי גביש
החלטה
1.המבקשים ביחד והמשיבה הינם בעלים משותפים (בחלקים שווים) של בית. את הצדדים מחייב הסכם פשרה לפיו השיתוף בבית יפורק בדרך של רישום הנכס כבית משותף. ההסכם קיבל תוקף פסק דין עוד בשנת 1973. בשנת 1983 נחתם הסכם נוסף בין הצדדים. אף הוא קיבל אישור בית משפט. בפועל, הפירוק לא בוצע והבית לא נרשם כבית משותף. לפיכך, פנו המבקשים לבית משפט השלום בבקשה למתן סעד של פירוק השיתוף בבית בדרך של רישומו כבית משותף בפנקס המקרקעין. מונה כונס נכסים למימוש הסכם הפשרה שבין הצדדים. הכונס פנה לבית המשפט בבקשה למתן הוראות. ביניהן, הוראה לגבי מעמדם של שטחי הגגות ואופן חלוקתם. ניתנה החלטה (ת.א. 46570/93, הנשיא דן ארבל). עליה הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי. ערעורה נתקבל חלקית (ע.א. 1179/96 על ידי כבוד השופטים א' אבן ארי, ד' בר אופיר וה' אחיטוב).
2.עתה, טוענים המבקשים בפנינו: האחת , כי החלטת בית המשפט המחוזי נתקבלה שלא בסמכות. שכן, לא ניתנה רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום. השניה , כי בית המשפט המחוזי התערב בממצאים העובדתיים של בית משפט קמא. כי נפלו סתירות בהחלטת בית המשפט המחוזי. כי טעה בית המשפט בהחלטתו לגופה. לבסוף , כי לא ניתנה להם הזדמנות דיונית להביא ראיותיהם לגבי מעמד הגגות.
3.דין הבקשה להידחות. שאלת הבעלות על המרפסת אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. אשר לטענת חוסר הסמכות, לא מצאתי בה ממש. אין הבקשה עומדת במבחנים הדרושים למתן רשות ערעור. "ביחוד יקפוץ נשיא בית המשפט העליון את ידו בבקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר ישב בדרגת ערעור על פסק דין או החלטה אחרת של בית משפט השלום" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי
עמ' 803 (מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין, 1995)).
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ז' ניסן התשנ"ז (14.4.97).
ה
נ ש י א
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97017700.
A01
/דז/