ע"פ 1775/06 ולדלן קונדר נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

נאשם 2 בפרשה בה עוסק ערעור זה, ויטלי קולנר, הנו הבעלים של מסעדה בבת-ים, בה נהג המערער לשהות. באחד הימים עלה חשד כי אחד האורחים, דימה מלקוב, שילם בשטר מזויף של 100 ש"ח, ועל רקע זה התפתח סכסוך שבמהלכו תקפו המערער ואחרים את דימה. לאחר מספר שבועות, מששב המערער ופגש את דימה, הוא תקף אותו בשנית כאשר הכה בחוזקה בפניו.

באירוע אלים נוסף שיוחס למערער נטען, כי בעקבות מחלוקת שנתגלעה בינו לבין האחים אלכסנדר ואלכסיי בארג, הוא ואחרים ניסו להכותם, ומשאלה נמלטו רדף אחריהם המערער עם סכין בידו. כאשר הדביק המערער את אחד מהם, הוא וחבריו תקפו אותו, והמערער גם נטל ממנו תליון זהב שענד לצווארו. לאחר מספר ימים, כאשר נפגש המערער עם קורבנו בגן-העיר בבת-ים, הוא שב ותקף אותו.

בגין עובדות אלו בהן הודה המערער, הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה בנסיבות מחמירות, תקיפה סתם וגניבה. בהמשך, עתרה המשיבה, מכוח הסדר טיעון אותו גיבשו הצדדים, לגזור למערער שנת מאסר, בעוד שהסנגור היה רשאי לטעון לעונש כהבנתו.

בית המשפט המחוזי הגדיר את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים ככזה שלא זו בלבד שהוא "חורג מרמת הענישה המקובלת והראויה והרצויה, אלא יש בו כדי להוות מסר מוטעה כלפי נאשמים אחרים". נוכח השקפה זו, דחה בית המשפט את ההסדר המוצע, וגזר למערער 24 חודשי מאסר, ו-12 חודשים מאסר על-תנאי.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש.

מתסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי ביחס למערער עלה, כי שירות המבחן התרשם כי מדובר בצעיר המתקשה לבחון את דפוסי התנהגותו האלימה, אינו נוטל אחריות למעשיו, ולא ערוך כדי לבצע שינוי באורחותיו. בתסקיר שהוגש לבית משפט זה התמונה המתוארת על ידי השירות מעט שונה, לאמור, אפשר שההליך המשפטי והעונש שנגזר למערער, היוו עבורו גורם מרתיע ומציב גבולות, ועל כן המליץ השירות לשקול הפחתה מסוימת בעונש.

בא כוח המערער עתר להקל בעונשו של שולחו, עד כדי שחרורו כבר עתה ממאסר. לחילופין, הוא עתר לקצר את תקופת המאסר באופן משמעותי. לעניין זה נטען, כי המערער שעלה לישראל בגפו, הנו אדם צעיר, נעדר עבר פלילי, שבת-זוגו נמצאת בהריון. ועוד נטען, כי בהסכמתו להסדר הטיעון, זנח המערער את זכותו לנהל את משפטו עד סופו, ואפשר שההליך היה מסתיים בזיכויו נוכח הקשיים שנערמו בדרכה של התביעה בהבאת ראיותיה. באת כוח המשיבה מסכימה כי נכון היה לאמץ את הסדר הטיעון כלשונו, ולכך היא מנתה מספר סיבות, ובראשן העובדה שהיא עמדה בפני קשיים ראייתיים שעיקרן בחוסר נכונותם של עדי התביעה להעיד. ועוד נטען, כי הסדר הטיעון הביא בחשבון את מדרג אחריותם של כל המעורבים באירועים, והוא תואם את רמת הענישה שאומצה בעניינם של נאשמים אחרים לחובתם נזקפו הרשעות קודמות.

שקלנו את טעוני הצדדים, ולא בלב קל החלטנו ללכת לקראת המערער. נקודת המוצא היא שמידת העונש לעולם נתונה בידי בית המשפט, והוא הנושא באחריות כלפי הציבור המצפה ממנו כי יינתן ביטוי לכל מטרות הענישה, וייעשה צדק גם עם קורבנות העבירה. עם זאת, התפתחו במשך הזמן כללים בהם הקו המנחה הוא כי יש לאמץ הסדר טיעון אותו מציעים הצדדים, מקום שנימוקיה של התביעה הנם סבירים והגיוניים. כזה הוא המקרה הנוכחי. אכן, העונש שנגזר למערער קל הוא, ואין בו ביטוי הולם לחומרת מעשיו. אולם, בסופו של יום היווה עונשו של המערער רכיב אחד בפסיפס של עונשים שנגזרו לקבוצה של נאשמים, אותם דרגה התביעה על פי מפתח של חומרה, ובמדרג זה לא מצאנו פגם. המערער, בניגוד לאחרים, הנו נעדר עבר פלילי, וחלקו באירועים אף שאין להקל בו ראש נופל מזה של חבריו. נוכח כל אלה החלטנו לקבל את הערעור ולאמץ את הסדר הטיעון כלשונו, לאמור, את תקופת המאסר בה ישא המערער אנו מעמידים על 12 חודשים (חלף 24 החודשים שנגזרו בבית המשפט המחוזי). שאר חלקיו של גזר הדין יעמדו בעינם.

המערער יתייצב לשאת בעונש ביום ד' בתשרי התשס"ו (26.9.06), עד לשעה 11:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בתל אביב.