ע"פ 1787/02 גנין איגור נ. מדינת ישראל

העורר הואשם בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בעבירה של איומים על יסוד שלושה אישומים נפרדים. על-פי כתב-האישום, העורר איים על אשתו, בין היתר, כי ישלח אנשים שיאנסו אותה, וכי חייה יהפכו לאסון. בהכרעת-הדין קבע בית-משפט השלום, כי יש לקבל את עדות האישה אודות מעשי העורר - תוך נקיטת זהירות מיוחדת מכיוון שמדובר בעדות יחידה - ולהעדיפה על גרסת העורר. על יסוד קביעה זו הרשיע בית-משפט השלום את העורר בעבירות שיוחסו לו, אך זיכה אותו מאישום אחד, וזאת מחמת סתירה בעדות האישה ביחס לנסיבות אישום זה. בגזר-הדין קבע בית-משפט השלום:

העורר הפעיל מסכת של איומים ואלימות מילולית כלפי גרושתו, [ש]חיה בתחושה של פחד ולחץ רב.

חומרה נוספת מצטרפת למעשי [העורר] לנוכח עברו הפלילי בעבירות אלימות, שהופנו, בין היתר, כלפי המתלוננת, והעובדה, ששני מאסרים מותנים שהיו תלויים ועומדים נגדו, לא הרתיעו אותו מלשוב ולבצע עבירות דומות.

על רקע זה הפעיל בית-משפט השלום בחופף, את שני עונשי המאסר המותנים שהיו תלויים ועומדים כנגד העורר, וכן הטיל עליו עונש מאסר של שישה חודשים, אף הוא בחופף, כך שעל העורר הוטל לרצות שמונה חודשי מאסר בפועל.

העורר הגיש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ערעור על הרשעתו ועל חומרת העונש שנגזר עליו. כן הגיש בקשה לעכב את ביצוע עונשו.

המדינה התנגדה לבקשה לעיכוב ביצוע העונש, והסבירה, כי על אף שמדובר בתקופת מאסר קצרה יחסית, הרי שהעונש שנגזר על העורר כלל הפעלה של שני מאסרים מותנים, שנגזרו עליו בגין עבירות מאותו הסוג; כי עבירות אלו נעברו לאחר שהעורר הוצא מביתו על יסוד צו הרחקה; וכי מכלול הנסיבות משקף את מסוכנותו של העורר.

בית-המשפט המחוזי אימץ נימוקים אלו, ודחה את בקשת העורר לעיכוב ביצוע. בתאריך 10.2.02 החל העורר לרצות את עונשו.

מכאן הערר שבפניי על ההחלטה שלא לעכב את ביצוע העונש. טענת העורר הייתה, כי בית-המשפט המחוזי שגה בהתעלמו מסיכוייו הטובים של הערעור שהגיש, ומכך שמדובר בעונש מאסר קצר. בהקשר לסיכויי הערעור תקף העורר את ממצאיו של בית-משפט השלום, בהצביעו על פירכות בראיות שעל יסודן הורשע.

מבלי להביע עמדה באשר לסיכויי ערעורו של העורר, הגעתי לכלל דעה כי בנסיבות העניין אין מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי שלא לעכב את ביצוע העונש.

עם זאת, מן הראוי להורות על שמיעת ערעורו של העורר בהקדם. בעניין זה הודיע העורר, כי שמיעת ערעורו נקבעה לתאריך 17.3.02.

אשר-על-כן, הערר נדחה.