ע"פ 1791/98 שמעון אסייג נ. מדינת ישראל

1.זהו ערעור ברשות כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (ע.פ. 1336/97) בשבתו כערכאת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (ת.פ. 385/96), לפיו החמיר בית המשפט המחוזי את העונש שנגזר על המערער בבית משפט השלום. הערעור מכוון כנגד ההחמרה בעונש.

2.המערער הורשע בבית משפט השלום בהכאתה של בתו החורגת - ילידת 1980 - במספר הזדמנויות בין השנים 1986-1995 כשהוא מוסיף לכך כינויי גנאי וקללות.

בהתחשב בתסקיר שירות המבחן ובזמן שחלף מאז המקרים נושא האישום, בקשה התביעה מבית משפט השלום להסתפק בעונש מאסר בפועל לתקופה קצרה שאותו ירצה המערער בעבודות שירות; כשלצידו מאסר על תנאי והתחייבות להימנע מלעבור עבירות מאותו סוג.

בית משפט השלום התחשב לקולה בגורמים שמנתה בפניו התביעה - וכן בהודאה באשמה ובהעדר הרשעות קודמות - וגזר על המערער 7 חודשים מאסר על תנאי והתחייבות כספית להימנע מעבירה בסך 5,000 ש"ח.

התביעה ערערה לבית המשפט המחוזי כאשר עתירתה היא להוסיף לצד העונש שנגזר בבית משפט השלום, תקופת מאסר בפועל שתרוצה בעבודות שירות - או, לחילופין, תקופת שירות לתועלת הציבור - והעמדה בפיקוח קצין מבחן למשך שנה.

בית המשפט המחוזי - להפתעת שני הצדדים - בחן את המקרה מראשיתו; וגזר על המערער - ברוב דעות - 18 חודשים מאסר לריצוי בפועל לצד ההתחייבות שלא לעבור לעבירה; ומכאן הערעור שבפנינו, לאחר שניתנה רשות להגשתו.

3.בפתח הדיון, הודיעה לנו באת כח התביעה - בהמשך להודעה בכתב שהגישה לנו בעניין זה - כי היא מסכימה להחזיר על כנו את העונש שנגזר על המערער בבית משפט השלום, בתוספת צו העמדה במבחן למשך שנה. עמדה זו של התביעה מבוססת, בין היתר, על התסקיר המשלים שהוגש על ידי שירות המבחן לפיו: בנסיבות המיוחדות של המערער, מומלץ "להסתפק בעונש שהטיל בית משפט השלום בנתניה וכן להעמידו במבחן שירותנו למשך שנה"; וזאת - לאחר שנמצא כי מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות "יגרום לערעור מוחלט בעולמו" של המערער ויפגע באיזון שהושג בחייו ובחיי משפחתו.

4.לא בלי היסוס - בהתחשב בטיבן של העבירות שבהן מדובר - החלטנו להיעתר למדינה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי יבוטל ובמקומו יוחזר על כנו גזר הדין של בית משפט השלום; כשלצידו אנו מוסיפים את העמדת המערער במבחן במשך שנה אחת.