ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 1792/98
בפני: כבוד השופט י' קדמי
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט י' גולדברג
המערער: מוחמד חסונה
נ ג ד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על פסק דין בית המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 29.12.97
בתיק ע.פ. 1416/97 שניתן על ידי כבוד
השופטים א.א. לוי, ד"ר א. גרוניס,
א' חיות
תאריך הישיבה: ב' בסיון התשנ"ח (27.5.98)
בשם המערער: עו"ד אטיאס מקסים
בשם המשיבה: עו"ד אמי פלמור הרץ
פסק - דין
1.המערער הורשע בבית משפט השלום בתל-אביב (ת.פ. 12460/97) בעבירה של שהיה בלתי חוקית בישראל, לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, בשל כך שנכנס לישראל ללא אישור כניסה מתאים, כאשר כניסתו לארץ הוגבלה; ונדון לעונש של עשרים חודשים מאסר, מתוכם שמונה חודשים לריצוי בפועל.
כן הופעל לחובתו של המערער באורח מצטבר, עונש מאסר מותנה של שישה חודשים. בסך הכל על המערער לרצות בפועל 14 חודשים; והותלה מעליו עונש של 12 חודשים מאסר על תנאי.
2.המערער הגיש בעצמו ערעור כנגד חומרת העונש לביהמ"ש המחוזי בתל-אביב (ע.פ. 1416/97); וכעבור כשבועיים הוגש ערעור נוסף כנגד חומרת העונש על ידי הסניגור (ע.פ. 1462/97), שלא ידע על דבר הגשת הערעור על ידי המערער.
הדיון בערעור שהוגש על ידי הסניגור (ע.פ. 1462/97), התקיים ביום 17.11.97, בפני כבוד השופטים ברלינר, גדות וישעיה. בפסק דינו קבע ביהמ"ש כי העונש המירבי שניתן היה לגזור על המערער הוא שנה אחת מאסר. אשר על כן, תיקן ביהמ"ש את פסק דינו של בימה"ש השלום, בכך שהעמיד את עונש המאסר שנגזר על המערער בשל העבירה שבה הודה והורשע על שנה אחת, שמחציתה לריצוי בפועל ומחציתה על תנאי; והותיר על כנה את ההחלטה להפעיל את עונש המאסר על תנאי של שישה חודשים באורח מצטבר לעונש שנגזר בתיק הנוכחי. בסך הכל היה על המערער לרצות 12 חודשי מאסר בפועל, כאשר לצידו 6 חודשים מאסר על תנאי.
ביום 20.11.97 התברר הערעור שהגיש המערער בעצמו, מבלי שהמערער יעיר כי ענינו כבר נדון שלושה ימים קודם לכן; והפעם בפני הרכב כבוד השופטים לוי, גרוניס וחיות. גם כאן התבררה טעותו של בימ"ש השלום שהטיל על המערער עונש העולה על שנת המאסר הקבועה בחוק כעונש מירבי; וביהמ"ש העמיד את המאסר על שנה אחת, מתוכה יהיו שמונה חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. יחד עם זאת, חזר ביהמ"ש והורה על הפעלת העונש המותנה של שישה חודשים מאסר וקבע כי העונש המופעל ירוצה באורח חופף לעונש שגזר עליו בתיק הנוכחי. בסך הכל היה על המערער לרצות שמונה חודשים מאסר בפועל; וארבעה חודשים נותרו תלויים ועומדים מעליו.
3.משהתברר דבר קיום הדיון הכפול כמתואר לעיל, הובא העניין פעם נוספת בפני הרכב כבוד השופט לוי, גרוניס וחיות. ההרכב חזר ודן בענין
ביום 29.12.97, בתיק ע.פ. 1416/97; ולאחר שמצא כי המערער נושא באחריות לכפל הדיון, החליט לבטל את הדיון שהתקיים בפניו ביום 20.11.97 וחייב את
המערער לתשלום הוצאות בסך של 2000 ש"ח. במצב דברים זה נותר על כנו פסק הדין "המחמיר" שניתן בתיק ע.פ. 1462/97.
4.הערעור מכוון כנגד החלטתו האחרונה של ביהמ"ש המחוזי ב-ע.פ. 1416/97, כאשר בקשתו של המערער היא: ראשית - להותיר על כנה את החלטתו האחרונה, "המקילה" עמו, אגב ביטול קודמתה; ושנית - לבטל, או לפחות להקטין, את החיוב בתשלום ההוצאות.
5.סבורים אנו, כי לביהמ"ש המחוזי שדן בכפל הדיון בענינו של המערער, לא היתה סמכות לעשות כן; ועל ב"כ המערער היה לפנות לבימה"ש זה בבקשת רשות ערעור על שני פסקי הדין שניתנו בבימה"ש המחוזי.
ברם, משלא עשה כן בשעתו, נראה אותו כאילו נהג כך עתה. הדיון שיש לבטלו, הוא אכן זה שהתקיים אחרון (בתיק ע.פ. 1416/97); שהרי הוא זה שדן בענין שכבר נדון והוכרע קודם לכן. ברם, יחד עם זאת, רואים אנו - מטעמים של צדק - להתערב בעונש שנגזר על ידי ההרכב הראשון (ע.פ. 1462/97) ולהעמידו על זה שעליו הורה ההרכב השני (ע.פ. 1416/97).
6.ב"כ המדינה מסכימה לביטול חיובו של המערער בהוצאות; ואנו לא מצאנו שלא לאמץ את עמדתה.
7.סיכומם של דברים: על המערער יהיה לרצות שמונה חודשים מאסר בפועל בלבד; וישארו תלויים מעליו ארבעה חודשים מאסר על תנאי, לתקופה ובתנאים שעליהם הורה ביהמ"ש המחוזי בע.פ. 1416/97. החיוב בהוצאות בטל.
ניתנה היום, ב' בסיוון תשנ"ח (27.5.97).
ש ו פ ט ש ו פ ט
ש ו פ ט
98017920.
H02