ע"פ 18/20ראסם זועבי נ. מדינת ישראל

השופט נ' הנדל :

1.

בערעור שלפנינו מסתייג המערער מתקופת עונש המאסר שנגזרה עליו – תקופה בת 12 חודשים. הסניגור ביקש כי נתערב גם באופן ריצוי המאסר, דהיינו לאפשר למערער לרצותו בדרך של ביצוע עבודות שירות.

הסניגור התייחס בטיעוניו לתסקיר שירות המבחן, לפיו המערער החל בתהליך ראשוני של התבוננות פנימית וגילוי תובנות באשר לפוגעות שבהתנהגותו. עוד צוינה עמדת שירות המבחן, לפיה המערער בשל יותר להשתלב בהליך טיפולי ולהפיק ממנו תועלת. לשם כך אף ביקש שירות המבחן לדחות את הדיון במספר חודשים. לטענות אלה יש משקל, אך כדי להכריע במכלול הנסיבות עלינו להציג את סיפור המעשה, שבהתייחס אליו הורשע המערער בעבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.

המערער סחט באיומים את נפגע העבירה, על רקע חוב של הנפגע לאדם אחר בסכום של 120,000 ש"ח. המערער איים על נפגע העבירה במספר דרכים, לרבות איום כי אם לא ישלם – "יוריד אותו מהג'יפ וייקח לו את הג'יפ". בהמשך אף אמר לו "אתה לא יודע מי אני". בעקבות האיומים מסר נפגע העבירה למערער סך של למעלה מ-13,000 ש"ח במזומן ו-45,000 ש"ח בשיקים.

עבירת הסחיטה באיומים היא עבירה מכוערת. יש בה כדי לערער את שלטון החוק ולהחליפו בשלטון הבריון. מדובר בכרסום הנורמות של החברה. עבירה זו קשה לאכיפה, שכן לא פעם המתלונן צריך לבחור ממי הוא חושש יותר – מהסוחט באיומים או מהתוצאות של הסחיטה. חברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם התנהגות כזו. צודק הסניגור בכך שיש מקרים חמורים יותר מזה שלפנינו. ואולם עקרון ההלימה מכתיב את בדיקתו של כל מקרה על פי נסיבותיו, ולא רק לפי כותרת העבירה. כך נהג בית המשפט המחוזי בענייננו. הטלת שנת מאסר בפועל בגין המעשה אינה מבטאת חומרה יתירה, ותומכת באינטרס הציבורי להילחם נגד תופעה זו. בית המשפט שיקלל במסגרת תוצאה זו גם את הנסיבות לקולא שהעלה הסניגור.

3.

הערעור נדחה. על המערער להתייצב לתחילת ריצוי עונשו בבימ"ר קישון ביום 6.9.2020, לא יאוחר מהשעה 9:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס בטלפונים: 08-9787377, 08-9787336.