ע"פ 180/08 פלוני נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו ( השופט א' דורון ) מיום 1.1.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בב"ש 5004/07.

1.נגד המערער הוגש לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של ניסיון למעשה מגונה וניסיון להטרדה מינית לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977. ביום 20.12.2007 הגיש המערער בקשה לאסור את פרסום פרטיו האישיים ואת פרסום פרטי הפרשה. בית משפט השלום (השופט א' דורון ) דחה בהחלטתו המנומקת את הבקשה והתיר את פרסום פרטי הפרשה, למעט מספר חריגים. בהחלטתו ציין בית המשפט כי לאחר שבחן את מרבית חומר הראיות, למעט תמלילי שיחות טלפון וצילומי וידאו, ולאחר ששקל את האינטרס הציבורי ואת הפגיעה האפשרית במערער ובמשפחתו, בא למסקנה שיש לפרסם את פרטי הפרשה. לצד זאת נקבע כי במידה והמערער יוכיח כי פרסום פרטי הפרשה עלול להביא לסיכון בריאותה של אשתו, יתכן שיהיה בכך להביא לשינוי ההחלטה. ערר על החלטה זו הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט

ג' נויטל ). במהלך הדיון בפני בית המשפט המחוזי הציג הסניגור מסמך אשר הצביע, לכאורה, על סיכון בריאותי שעשוי להיגרם לאשתו של המערער אם יפורסמו פרטי הפרשה. לאחר שעיין במסמך זה הורה בית המשפט המחוזי על החזרת התיק לבית משפט השלום על מנת שיבחן האם אכן יש בתוכן המסמך כדי להביא לשינוי ההחלטה ולהטלת צו איסור פרסום כמבוקש.

בית משפט השלום אכן ערך דיון מחודש בתיק, שבמהלכו עיין במסמך האמור. ואולם, בסיום הדיון החליט בית משפט השלום שלא לשנות מהחלטתו הראשונה. על החלטה זו הוגש ערר נוסף לבית המשפט המחוזי, אשר החליט להחזיר שוב את התיק לבית משפט השלום, מן הטעם שבדיונים הקודמים לא הונח בפני הסניגור ובפני בית המשפט קמא כלל חומר החקירה שבתיק.

בשלב זה הגיש הסניגור בקשה לפסילת השופט דורון . טענתו היתה כי קם חשש ממשי למשוא פנים הנובע מכך שההחלטות הקודמות בבקשה ניתנו מבלי שבית המשפט והסניגור עיינו בכלל חומר החקירה. לפיכך טען הסניגור כי על בית המשפט קמא לפסול עצמו מלדון בדיון המחודש עליו הורה בית המשפט המחוזי. בית משפט השלום דחה את בקשת הפסלות וקבע כי במידה וחומר החקירה המלא שיוצג לו יסתור את הראיות בהן עיין עובר להחלטותיו הקודמות, יהיה הוא פתוח לשכנוע להגיע להחלטה שונה. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי, בו חזר בא-כוח המערער על הטענות שהעלה בפני בית המשפט קמא. בנוסף לכך נטען כי יש לפסול את בית המשפט אף מן הטעם של מראית פני הצדק. מנגד, טענה באת-כוח המשיבה כי מהאמור בהחלטת בית המשפט קמא שלא לפסול עצמו ניתן ללמוד כי בית המשפט פתוח לשכנוע ולפיכך אין כל עילה לפסילתו.

2.לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר שבתיק שוכנעתי כי דין הערעור להידחות. בית משפט זה קבע בעבר לא אחת כי העובדה שדיון בתיק זה או אחר מוחזר לשופט בעקבות התערבות ערכאת הערעור, אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסלות (ראו: ע"א 957/07 סאסי נ' רון (לא פורסם, 22.4.2007); ע"פ 9091/05 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.1.2006)). הטעם לכך הוא כי שופט מקצועי יידע לחזור בו מהחלטותיו הקודמות אם הונח לפניו חומר ראיות חדש שמצדיק זאת. מכאן, שעל מנת להביא לפסילת בית המשפט בנסיבות אלה יש להראות כי קם חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של בית המשפט "ננעלה" על החלטתו הקודמת. נסיבות המקרה שלפניי אינן כאלה. בית המשפט קמא הבהיר במפורש כי אין בהחלטותיו הקודמות כדי למנוע ממנו להגיע להחלטה שונה במהלך הדיון המחודש. בהתחשב בכך ובהתחשב בכלל נסיבות העניין שוכנעתי, כי בית המשפט יוכל לסטות מהחלטותיו הקודמות, אם יגיע למסקנה שהדבר מוצדק בהתחשב בחומר הראיות שיונח לעיונו ובהתחשב בטיעוני הצדדים. משכך באתי למסקנה כי לא קמה בענייננו כל עילת פסילה. באשר לטענה כי יש לפסול את בית המשפט אף מן הטעם של "מראית פני הצדק", הרי שטענה זו נטענה בעלמא ואין לה כל ביסוס אובייקטיבי ממשי. לפיכך, אף דין טענה זו להידחות (ראו לאחרונה, ע"פ 8002/07 בסרייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.11.2007)).

אשר-על-כן, הערעור נדחה.