ע"פ 180/98 חיים אורן נ. מדינת ישראל

השופט א' מצא:

המערער, שעבד בשירות המדינה, הורשע בעבירה של לקיחת שוחד ובעבירת מירמה והפרת אמונים. נגזרו עליו שלוש שנות מאסר, חמישה-עשר חודשים מתוכם מאסר בפועל ויתרת התקופה מאסר על-תנאי. כן הוטל עליו תשלום קנס בסך 150,000 ש"ח, או ריצוי שנת מאסר תמורתו. בערעור שלפנינו משיג המערער על צדקת הרשעתו ועל חומרת עונשו.

המערער מילא תפקיד קניין במשלחת הרכש של משרד הביטחון בארצות הברית. במסגרת תפקידו טיפל בדרישות ("הפניות"), שהופנו על-ידי משרד הביטחון בארץ לאגף בו עבד, לרכישת ציוד לחימה וחלפים עבור מפקדת חילות השדה. תפקידו כלל פניות לספקים-בכוח של הציוד הנדרש, בבקשות להצעת מחיר (בל"מ), בדיקת ההצעות שנתקבלו, ניהול משא-ומתן על גובה המחיר ותנאי הרכישה וביצוע הזמנות. בין הספקים, עמם קיים המערער קשרים במסגרת תפקידו, נמנו אברהם גרינברג והרדי בלסברג. השניים, שבעצמם עבדו בעבר במשלחת הרכש בתפקידי קניינים, הפכו לאחר פרישתם לספקים ("דילרים") בעיסקאות של רכש צבאי, ובתקופה הרלוואנטית פעלו במסגרתן של שלוש חברות ("ניין-טק", "יוניסופליי" ו"אינטרספק"), ששניהם היו בעלי השליטה בשלושתן. על-פי קביעת בית המשפט המחוזי חבר המערער לגרינברג ובלסברג באופן שהשלושה פעלו בעצה משותפת: המערער, במעשי מירמה והפרת אמונים, הזמין משלוש החברות האמורות פריטי ציוד במחירים גבוהים, ואילו גרינברג ובלסברג גמלו לו בהפרשת חלק מרווחיהם, אותו לקח המערער לעצמו כתשלום שוחד.

קביעה זו ביסס בית המשפט המחוזי על שורת ממצאים שנתגלו בחקירה ושבהיעדר הסבר לסתור הובילוהו, באורח נסיבתי, למסקנה המרשיעה. הנדבכים הראייתיים העיקריים היו שניים: תופעה חוזרת של ליקויים בהליכי הרכש שנתגלו בכמה עשרות תיקים, בהם טיפל המערער ושבגדרם הזמין, מאיזו משלוש החברות האמורות, פריטי ציוד שונים במחירים שהפער ביניהם לבין מחירי השוק הסבירים הסתכם בעשרות ולעתים אף במאות אחוזים; וצרור דפים בכתב-יד, שנתפסו ברשות המערער, ובהם רישומים שעל-פניהם שיקפו מצב מתמשך של התחשבנות בינו לבין גרינברג ובלסברג באותם תיקי רכש בהם נתגלו הליקויים. בשלב החקירה וכן בעדותו במשפט ניסה המערער להסביר וליישב את פשר הליקויים שנתגלו בהליכי הרכש, וכן את משמעות צרור הדפים בכתב-יד שנתפס ברשותו, באורח הנוטל מהם את ערכם הראייתי המפליל, אך בית המשפט דחה את הסבריו כבלתי-מהימנים. כן נדחו כבלתי-מהימנות עדויותיהם של גרינברג ובלסברג, שנקראו על-ידי המערער כעדי-הגנה.

בערעור נגד ההרשעה נטען, כי בית המשפט המחוזי שגה בקבלו את עמדת התביעה ובדחותו את הסברי המערער, לגבי משמעות הממצאים שהעלתה בדיקתם של תיקי הרכש וביחס למשמעות הרישומים בצרור הדפים בכתב-יד שנתפסו ברשות המערער. משום היקפו הכמותי הניכר של החומר נענו פרקליטי הצדדים להצעתי והגישו לבית המשפט, מבעוד מועד, עיקרי טיעון מקיפים בכתב. במסגרת הטיעון על-פה חזרה הסניגורית המלומדת על טענותיה, תוך שהשיבה לשאלותינו בנושאים שנראו לנו כחיוניים להכרעה, בעוד שבא-כוח המדינה הגביל את תשובתו לנושאים שלגביהם נתבקש להשיב. לאחר עיון בטענותיה המפורטות של הסניגורית, בכתב ועל-פה, ובטיעוניו הסדורים והמנומקים היטב של בא-כוח המדינה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין עמנו מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות ובמסקנותיו המשפטיות של בית המשפט המחוזי.

משום אופייה של ההכרעה, שבעיקרה התבססה על בחינת משמעותם של ממצאים אובייקטיוויים ודחייתם כבלתי-מהימנים של ההסברים אשר ניתנו על-ידי המערער ליישובם, אינני רואה צורך לרדת לפרטים. אף לדידי, המסקנה הלכאורית הסבירה היחידה, שיכול בית המשפט להעלות מן הליקויים שנתגלו בתיקי הרכש, שהתייחסו להזמנת פריטי ציוד מן החברות שבשליטת גרינברג ובלסברג, הייתה, שבטיפולו בתיקים אלה סטה המערער משורת תפקידו. כן לא מצאתי יסוד להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי, לדחות את הסברי המערער כבלתי ראויים לאמון.

הליקויים שנתגלו בתיקי הרכש התבטאו בהפרת נהלים קבועים שחייבו את הקניינים במילוי תפקידם. לפי מהותם נועדו הנהלים להבטיח, שהקניינים יפעלו בדרך מושכלת להשגת הרכש הנדרש בתנאים נאותים ובמחיר הנמוך האפשרי. בין היתר הונחו הקניינים, שככלל יש להעדיף רכישה מאת היצרנים על פני ההיעזרות בשירותי התיווך היקרים של "דילרים"; שככלל יש לפנות בבל"מ גם אל "הספק ההיסטורי", היינו אל מי שבעיסקאות רכישה קודמות של אותו פריט ציוד הציע לספק את הרכש הנדרש בתנאים הנוחים ביותר; וכן להתייחס ל"מחיר ההיסטורי" כאל אמת-מידה לסבירות המחיר בקביעת מחיר ההזמנה החדשה. נהלים אלה היוו לחם-חוקם של הקניינים; החריגה מהם הייתה מותרת רק בהתקיים נסיבות מיוחדות; והמערער עצמו הקפיד מאוד במילוים בתיקי רכש אחרים בהם טיפל, לרבות בחלק מן התיקים בהם הזמין את הציוד מן החברות שבשליטת גרינברג ובלסברג. ואולם בעשרות תיקי הרכש, שבגינם הועמד המערער לדין, נתגלו חריגות חמורות מן הנהלים. משנתברר, כי מחירי הציוד שנרכש במסגרת אותם תיקים עולים במידה ניכרת מאוד על המחירים בהם ניתן היה להשיג אותם פריטי ציוד מספקים אחרים, ועל רקע הידוע אודות ניסיונו העשיר ומקצועיותו המובהקת של המערער, נתחייבה המסקנה כי בעיסקאות האמורות פעל המערער במירמה והפרת אמונים, שהתבטאו בכוונה לאפשר לחברות שבשליטת גרינברג ובלסברג לגבות מן המדינה במחיר הציוד סכומים העולים לאין ערוך על המחירים הסבירים. בצדק טען בא-כוח המדינה, כי בכך שבחלק מן הרכישות מאותן חברות פעל המערער על-פי הנהלים המחייבים והמקובלים, אין כדי לגרוע מצדקת המסקנה המרשיעה, שנתבקשה מחריגתו מן הנהלים בתיקי הרכש שהיוו בסיס להאשמתו. אין זאת אלא שמשום חששם לחשיפת הקשר ביניהם, הגבילו המערער ושני חבריו את עיסקאותיהם הפסולות לחלק מן התיקים. לא למותר להוסיף, כי עד לחשיפת הפרשה הממונים על המערער במשלחת הרכש לא היו מודעים לעובדה שהחברות "ניין-טק", "יוניסופליי" ו"אינטרספק", שבחלק מתיקי הרכש הופיעו שתיים מהן כמתחרות כביכול לביצועה של אותה עיסקה, אינן אלא אבריו הנפרדים המדומים של גוף אחד שהשליטה בו נתונה בידי אותם שניים, גרינברג ובלסברג. אי-מודעותם לעובדה זו הכבידה על יכולתם לעמוד על אי-תקינותם של הליכי הרכש שבוצעו על-ידי המערער מאותן חברות. לימים ניסה המערער לטעון, כי אף הוא לא ידע אודות הקשר הסמוי בין החברות, אך ממצא שנתגלה בבדיקת אחד מתיקי הרכש הפריך את טענתו כלא-אמת.

אפשר שהממצאים שנתגלו בתיקי הרכש ביססו את אשמת המערער רק בעבירת מירמה והפרת אמונים, אך לא העמידו תשתית מספקת להרשעתו בעבירה של לקיחת שוחד. ואולם, גם אם מן הבחינה הזאת לקה ערכם הראייתי של הממצאים האמורים בחסר, בא צרור הדפים שנתפס ברשות המערער והשלים את החסר. רוב הדפים שבצרור נושאים כותרת "מצב חשבון ליום" בצירוף תאריכים. מתחת לכותרת זו רשומים מספריהם של תיקי הרכש שהיוו נושא להאשמתו של המערער. ליד ציון מספריהם של רוב התיקים מופיע רישום של סכום בדולרים בצירוף התיאור "מגיע", "שולם", "לא שולם" וכדומה, וליד מיעוטם מופיעים רישומים אחרים, החל מ"מגיע (לא יודע כמה)" וכלה בהערות הספקים אודות סיכוייהם לרכוש את הציוד שנרכש מהם במחיר יותר זול ועל-ידי כך להגדיל את הרווח, ומן הסתם, במשתמע, גם את "חלקו" של המערער. אכן, תוכנם של הרישומים מעיד בבירור על מהותו של המסמך: פירוט ה"מגיע" למערער, מגרינברג ובלסברג, כחלקו ברווחיהם מן העיסקאות נשוא תיקי הרכש המפורטים, וכמה מתוך זה "שולם"; וכן פירוט של עיסקאות שגם בהן עתיד המערער לזכות בחלק מן הרווח, אלא שחלקו טרם נקבע, אם מפני שגובה הרווח הצפוי טרם הוגדר ואם מסיבה אחרת. בעדותו במשפט גרס המערער, כי הרישומים בצרור הדפים משקפים רק הבחנה בין מחיר הקרן של פריטי הציוד לבין הוצאות החברות בעבור אריזה והובלה. אך אין תימה שגרסה זו, שבעליל לא התיישבה עם תוכנם והגיונם של הרישומים, נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי כבלתי מהימנה. בא-כוח המדינה חישב ומצא, כי גובה השוחד ששולם למערער נע סביב 25% מרווחי העיסקאות בהן סטה מן השורה, ודומני כי אף להערכה זו (שלעניין ההכרעה בצדקת ההרשעה אינה בעלת משמעות) הניחה התביעה תשתית ראייתית מספקת.

בפי הסניגורית המלומדת היו מספר טענות נוספות, בכללן השגות על קבילות חלק מן המסמכים שהוגשו כראיה במסגרת תיקי הרכש, חסרונם מן המכלול האמור של מסמכים אחרים וקיום נתונים שקשה לשבצם בתמונה המרשיעה הכוללת. בדקתי טענות אלו ולא שוכנעתי, כי קבלת איזו מהן עשויה להוביל לשינוי הכרעתו של בית המשפט המחוזי.

התוצאה היא שדין הערעור על ההרשעה להידחות. גם לערעור על חומרת העונש אין כל אחיזה. העונש שנגזר על המערער אינו חמור, ולטעמי הוא אף נוטה לקולה. אין זאת אלא, שבקביעת עונשו של המערער ייחס בית המשפט קמא משקל רב לקולה, לרקעו ולעברו החיוביים של המערער, לנסיבותיו המשפחתיות ולהתארכות ההליכים בעניינו.

אשר על כן, יש לדחות את הערעור, על שני חלקיו.

המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום ראשון ה30.8.98- בשעה 10:00 בבוקר במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

ש ו פ ט

השופט י' טירקל :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט ח' אריאל :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' מצא.