ע"פ 1807/02 דוד צורף נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית-המשפט המחוזי בירושלים, על-פי הודאתו, בעבירות של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית והצתת צמחיה. את העבירה האחרונה ביצע המבקש תחת השפעת סמים, וכאשר תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על-תנאי.

בהמלצת שירות-המבחן, הועמד המבקש, שהוא מכור לסמים, בפיקוח קצין מבחן למשך 12 חודשים. אלא שלבקשת שירות-המבחן הופקע צו המבחן, וזאת משום שהמבקש לא הגיע לשיחות בשירות-המבחן ונעדר תכופות ממרכז הגמילה.

בדיון בבית-המשפט שינה שירות-המבחן את טעמו, ושב וביקש להעמיד את המבקש פעם נוספת לתקופת ניסיון, הפעם למשך חודשיים. הבקשה נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי וכפועל-יוצא מהפקעת צו המבחן, נידון המבקש לשנת מאסר, וכן הופעל באורח חופף עונש מאסר על-תנאי של 18 חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו, כך שעל המבקש הוטל לרצות 18 חודשי מאסר.

המבקש הגיש ערעור על חומרת עונשו ובמקביל מבקש הוא לעכב את ביצוע העונש. טענתו היא, כי כרגע הוא נמצא במרכז גמילה ושליחתו למאסר עתה, בטרם נשמע ערעורו תשמיט את הקרקע מתחת לערעור ותהרוס את הישגי הגמילה.

שירות-המבחן תומך בבקשת המבקש, ועמדתו היא כי הפסקת הגמילה על-ידי מאסר אכן תחבל בהישגיה. בחוות-דעת של המוסד לגמילה שהוצגה בפניי נכתב, כי בחודשיים האחרונים חלה התקדמות בגמילתו של המבקש וכי הוא מתמיד בהופעה במוסד.

נראה לי, כי בנסיבות העניין יש להיעתר למבקש. זאת, מבלי להביע עמדה לגבי סיכויי ערעורו.

אני מקבלת איפוא את הבקשה ומעכבת את עונשו של המבקש עד למתן פסק-דין בערעור.

עם זאת, מן הראוי כי ערעורו של המבקש יישמע בהקדם. המזכירות תקבע איפוא את הדיון בערעור למועד מוקדם. על שירות-המבחן להגיש תסקיר-משלים לקראת המועד שייקבע לדיון בערעור.