ע"פ 1809/99 מולו טהיא נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע בביצוע מעשי עבירה של אינוס בנסיבות מחמירות וכליאת שווא ונדון לשמונה שנות מאסר לריצוי בפועל ושנתיים על תנאי והוא - לאחר שמיעת ראיות. הערעור שלפנינו סב על חומרת העונש.

2.מעשה שהיה כך היה - שהמערער הרשה לתיירת צעירה, אותה לא הכיר מקודם, ללון בדירתו. למחרת היום בשעה 6:00 בבוקר הגיע המערער לדירה, התנפל על המתלוננת וכשזו התנגדה לו חזר למקום כשבידו סכין גדולה בה נופף אל מול פניה. זעקותיה ובכיה של המתלוננת לא הועילו ולבסוף הוא אנס אותה לא לפני שתקף אותה והכה אותה בפניה ובראשה וגרם לה לחבלות. גם לאחר האונס לא הרפה המערער מהמתלוננת, כאשר הוא מכריח אותה לרחוץ את גופה וכולא אותה בדירה.

3.המקרה הוא חמור בטיבו ובנסיבותיו וטענותיו של הסניגור שהמערער יכול היה לחשוב שהמתלוננת מעוניינת בקשר מיני לא שכנעו אותנו והן אינן מתיישבות עם הכרעת הדין. למערער הרשעה קודמת בגין נסיון בעילה מלווה באלימות שבגדרה כבר ריצה עונש מאסר ועוד הרשעות נוספות. עיינו בתסקירי שירות המבחן שהוגשו לנו - התסקיר המקורי והתסקיר המשלים - ואין אנו סבורים שהעונש שהושת על המערער - אם כי הוא חמור - מצדיק את התערבותנו.

הערעור נדחה.