ע"פ 1817/00 אלכסנדר רומשקין נ. מדינת ישראל

בפנינו ערעוריהם של 2 מערערים אחים שהורשעו בשוד מזוין ובגניבה ב2- מקרים וכן בקשירת קשר לביצוע פשע, בהחזקת סם מסוכן שלא כדין ולשימוש עצמי ובהחזקת רכוש גנוב.

האחד, ודיסלב, נדון לשש שנות מאסר מתוכן שנתיים מאסר על תנאי. השני, אלכסנדר, נדון אף הוא לשש שנות מאסר, מהן שלוש וחצי שנים בפועל ושנתיים וחצי מאסר על תנאי.

המעשים נשוא העבירות הם קשים וחמורים. מדובר בקשר לשדוד כסף מנשים זקנות. לצורך זה יצאו שני האחים לרחובות נהריה כשהם תרים אחר קורבנות, שאכן נמצאו, והקשר הוצא לפועל בשני מקרים. במקרה האחד חטף אלכסנדר תיק מידיה של עוברת אורח קשישה והשנים נמלטו מהמקום עם הופעת שוטרים.

במקרה השני, עקבו השניים אחרי קשישה אחרת. ודיסלב עקב אחריה עד פתח דלת דירתה, איים עליה בסכין שבידו ושדד את מעט הכסף שהיה בתיקה תוך שפצע אותה.

מעשים אכזריים אלה המבוצעים כלפי אנשים חסרי יכולת התגוננות של ממש, ראויים לעונש חמור. נגע האלימות שפשה למרבית הצער במקומותינו, מחייב להעניש עבריינים מסוג זה בכל חומרת הדין, להרחיקם מן הציבור ולהרתיע אותם ואחרים שכמותם מלחזור ולבצע עבירות מסוג זה.

העונשים שהוטלו בענייננו אינם חמורים. עם זאת, חככנו בדעתנו אם יש מקום להתערב בעונשו של אלכסנדר מהטעמים שהעלתה הסניגורית, שהם: גילו הצעיר יותר, שהותו בארץ מאז 95 ללא עבר פלילי, ביצוע העבירות רק לאחר שאחיו הבוגר הגיע ארצה, השפיע עליו וגרר אותו לביצוע העבירות ואי השתתפותו באופן פעיל בשוד המזויין השני.

לאחר ששקלנו את כל הנסיבות, הגענו למסקנה שהפער הקטן מדי בין העונשים שהושתו על השניים כמו גם נסיבותיו האישיות של אלכסנדר ומעורבותו הפחותה בעבירות שבוצעו, מצדיקות הפחתת מה בעונשו.

אשר על כן, אנו דוחים את ערעורו של ודיסלב ומקבלים את ערעורו של אלכסנדר במובן זה שאנו מעמידים את עונשו על 4 שנות מאסר (48 חודשים), מתוכן 33 חודשים לריצוי בפועל ו15- חודשים מאסר על תנאי והתנאי הוא כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי.