ע"פ 1827/10 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

במהלך החודשים ינואר ופברואר 2005 שימש המערער בתפקיד סגן מנהל של בית ספר ממלכתי דתי. בכתב אישום שהוגש נגדו לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע נטען, כי הוא ביצע מעשים מגונים באחדים מתלמידיו, כולם קטינים ילידי שנת 1993. המערער נהג להוציא את התלמידים מהכיתה ולקחתם לחדר האחות, שם חיבק ונישק אותם ונגע באיברי מינם מעל בגדיהם. מעשים דומים ביצע המערער כאשר הסיע חלק מהקטינים ברכבו. בתום שמיעת ראיות הצדדים החליט בית המשפט להרשיע את המערער בחלק מהעבירות שיוחסו לו, ובהמשך דן אותו, בדעת רוב, לששה חודשי מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את הקטינים בסכומים שונים. כן נקבע, כי המערער יהיה נתון בפיקוח שרות המבחן במשך שנתיים, וייטול חלק במפגש קבוצתי לטיפול בעברייני מין. שופטת המיעוט סברה כי נכון לאפשר למערער לשאת במאסר בדרך של עבודות שרות, ולהשקפה זו שותף גם שרות המבחן. להשלמת התמונה נוסיף, כי בהערכת מסוכנות עדכנית נמצא המערער כמי שגלומה בו מסוכנות מינית בינונית לטווח הארוך, וכן הובעה הדעה כי במסגרת המגבילה בה הוא מצוי כיום, רמת האיום הנשקפת ממנו נמוכה.

עיינו בנימוקי הערעור שבכתב והאזנו ברוב קשב לטיעונים על פה, אולם בסופו של יום לא מצאנו מקום לשנות מגזר הדין. נדמה כי אין צורך להדגיש את מידת החומרה הגלומה במעשיו של המערער – אדם שהחזיק במשרה חינוכית רמה, ולידיו נמסרו תינוקות של בית רבן כדי להרביץ בהם תורה. את האמון שנתנו בו אלה האחרונים הוא ניצל כדי לתת דרור ליצרו, והדגש הוא על כך שאין מדובר במעידה חריגה אלא בהתנהגות נמשכת. אכן, המערער עשה דרך ארוכה במישור הטיפולי, וזהו הישג לא מבוטל. אולם, מנגד ניצבת חומרת מעשיו, הצורך להרתיע את הרבים ולעשות צדק עם הקורבנות. נוכח כל אלה אנו סבורים כי בעונש אותו גזר בית המשפט המחוזי ניתן משקל הולם לכלל שיקולי הענישה, ועל כן לא ראינו מקום לשנות ממנו.

הערעור נדחה אפוא, והמערער יתייצב לשאת במאסרו במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ביום ז' באב התש"ע (18.7.10), עד השעה 10:00.