ע"פ 1828/05 דניאל קלוגסקי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

ביום 31.7.04, בשעת לילה מאוחרת, עלה המערער למונית, הצמיד לצווארו של נהגה אקדח, ודרש ממנו להסיעו. בהגיע המונית לאחד הצמתים, ירד המערער ממנה והחל נמלט מפני שוטרים אשר ביקשו לעצור אותו. נטען, כי תוך כדי מנוסתו, ירה המערער שלוש יריות, ומפעם לפעם כיוון את האקדח, לעתים לעברם של השוטרים שדלקו בעקבותיו, ולעתים לעבר ראשו. בהמשך נכנס המערער לבניין מגורים, ועל שוטר שהדביק אותו הוא שב ואיים עם האקדח, עד שלבסוף הצליחו אנשי המשטרה להשתלט עליו ולפרוק אותו מנשקו.

המערער הודה בעובדות המפלילות שיוחסו לו, והורשע בעבירות של החזקת נשק ונשיאתו שלא כדין, סחיטה בכוח, יריות באזור מגורים, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו ואיומים. בגין כל אלה, גזר לו בית המשפט המחוזי חמש שנות מאסר, מתוכן שלוש שנים לריצוי בפועל, והיתרה על-תנאי.

הערעור מופנה כנגד העונש.

מתוך הראיות שבאו בפני בית משפט קמא עולה, כי המערער מכור לשימוש בסמים, וככל הנראה עמדה התמכרות זו גם ברקע התנהגותו החריגה והאלימה באותו לילה. בא-כוחו המלומד של המערער, עו"ד י' ברזילי, הוסיף וטען כי ממעשיו של שולחו נעדרים גם "תכלית פלילית" וזדון, ועל כן ראוי היה להקל בדינו מעבר למה שעשתה הערכאה הראשונה. ואכן, עיון בחוות הדעת הפסיכיאטרית שהונחה בפנינו מלמד כי אותה טענה של בא-כוח המערער אינה נטולת יסוד. אולם, גם במצב זה לא ראינו מקום להקל עם המערער, הואיל ובמעשיו הוא גילה עד כמה גדולה הסכנה הנשקפת ממנו לציבור. את הסכנה הזו היה על בית המשפט למנוע, ועל כן לא היה מנוס מלהורות על כליאתו, מתוך תקווה כי במהלך מאסרו ניתן יהיה לשלבו בתהליך גמילה, ובלבד שהוא-עצמו יגלה עניין בכך, ולא יתמיד בסירובו לעשות זאת, כפי שעולה מתסקיריו של שירות המבחן.

התוצאה היא אפוא שלא הוכחה בפנינו עילה לשנות מגזר דינו של בית המשפט המחוזי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.