ע"פ 1841/02 דימטרי גולדפארב נ. מדינת ישראל

השופטת ט' שטרסברג-כהן:

המערער הורשע בשלושה אישומים בעבירות של קשירת קשר לביצוע עוון, גניבה, קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות בחבורה ובאלימות.

המעשים נשוא העבירות בוצעו בחבורה בשני מועדים שונים כאשר באחד מהם שדדו הנאשם וחברו את המתלוננת באיומי סכין וגנבו ממנה תיק ובו תכשיטים וכסף ובמקרה השני שדדו השניים את המתלונן באיומי סכין וגנבו ממנו פלאפון.

בית המשפט גזר את דינו של המערער ל27- חודשי מאסר בפועל ו15- חודשי מאסר על-תנאי. על כך הערעור בו נטען כי העונש חמור מדי.

הסניגור המלומד הדגיש את גילגוליו של התיק, את גילו הצעיר של המערער בעת ביצוע המעשים - כבן 18, את אי בשלותו הנפשית, את העובדה שעל אחר, שהיה מעורב עם הנאשמים באחת הפרשיות, הוטל עונש קל יותר, ועל הצורך לשקם את המערער על-ידי העברתו למעון נעול בו יכול הוא לזכות לטיפול הולם.

דין הערעור להידחות.

המעשים נשוא העבירות חמורים והגיל הצעיר אינו יכול להסבירם או להביא להתייחסות קלה יותר אליהם. לצערנו, לא מעט צעירים מעורבים במעשי שוד מהסוג הנדון וההגנה על הציבור ויחידיו מפני עבריינים כאלה כמו גם גורם ההרתעה הינם בעלי משקל רב בענישתם של עבריינים שעברו עבירות מן הסוג הנדון.

אשר לתוכנית הטיפולית, גם שירות המבחן שפרש בשני דו"חות שהגיש את תולדותיו ורקעו המשפחתי של המערער ואת הבעייתיות שאליה נקלע, לא המליצו בשלב זה המלצה טיפולית מחוץ לכותלי בית הסוהר. מה שהומלץ הוא להתחיל בתוכנית טיפולית שתגובש עבורו על ידי גורמים טיפולים לפני שחרורו. נראה כי התנהגותו החיובית בכלא שבמסגרתו הוא עובד, תעזור לו לעלות על מסלול שיאפשר לו לחזור לחיים תקינים לאחר שחרורו.

לאור האמור, אין אנו מוצאים שהעונש שהושת מצדיק התערבותנו.