ע"פ 186/09 איאד עוסמאן נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בין המערער ואביו (להלן – חוסיין), לילדי אחיו של חוסיין, חמישה במספר, פרצה ביום 1.7.05 קטטה על רקע סכסוך ישן. בשעות הלילה המוקדמות, ובהתערבות נכבדי העדה בסכנין, נערכה סולחה, אולם האלימות שבה ופרצה בשעה 23:00 לערך. בשלב זה הצטייד חוסיין במקל והמערער בסכין, ושניהם חברו יחד לתקוף את יריביהם. חוסיין הלם עם מקלו באחדים מאחייניו עם המקל, ואילו המערער פנה לאחר (איסלאם) ודקר אותו בגבו, תוך שהסכין נותרה תקועה במקומה. בהמשך, הובהל איסלאם לבית חולים, שם נמצא כי להב הסכין חדר את השרירים ואת בית החזה, ופגע בריאה

השמאלית שחלק ממנה נאלצו הרופאים לכרות.

2.

המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיפים 329(א)ו-(2) ו-29 לחוק העונשין. בהמשך, הוא נדון לעונש זהה לזה שהושת על אביו – 5 שנות מאסר, מחציתן בפועל והיתרה על תנאי.

3.

הערעור מופנה כנגד העונש. נטען כי המערער הנו אדם נורמטיבי, בוגר מדעי המחשב, עבד כמורה והוא נשוי ואב לשני ילדים. כתוצאה מההרשעה הושעה המערער מהוראה, ומאז המקרה הוא מתייסר ומכה על חטא, הואיל ואין באישיותו דפוסים עבריינים. עוד נטען, כי בית המשפט לא נתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות של המערער, לפגיעה הכלכלית הקשה הכרוכה במאסרו, ולנסיבות העבירה – הרצון לעזור לאביו, איש מבוגר, שמצא את עצמו נאלץ להתעמת עם חמשת אחייניו ונשותיהם שהיו חמושים מי באלות ומי באבנים. כמו כן, הופנינו להסכם הסולחה שנערך בין הצדדים, במסגרתו שולם למתלוננים פיצוי כספי נכבד, ובקשתם של אסלאם ואביו שלא להחמיר בעונש. לבסוף, נטען כי העונש חורג מרמת הענישה הנוהגת.

4.

נדמה כי אין צורך להדגיש את חומרת המעשה בו חטא המערער. עימות מילולי, גלש עד מהרה לקטטה בה, ככל הנראה, גם הקורבנות לא טמנו את ידם בצלחת. אולם, המערער צעד מעבר לכך, כאשר דקר אדם בסכין וגרם לו פציעה שהיתה עלולה להסתיים גם בתוצאה קשה פי כמה. זו התנהגות שלא ניתן לעבור עליה לסדר היום, במיוחד בשנים בהן האלימות הפכה לנגע. אכן, מעלותיו של המערער אינן מוטלות בספק, אולם הרתעת הרבים חשובה אף היא, ולכל אלה נתן בית המשפט המחוזי את דעתו, ומותר להניח שלולא עשה זאת, היה עונשו של המערער חמור פי כמה.

הנה כי כן, לא נמצאה לנו עילה לשנות מגזר הדין, ומכאן ההחלטה לדחות את הערעור. עקב שגגה שנפלה בגזר הדין, אנו מורים כי ימי המעצר אותם יש לנכות מתקופת המאסר הם מיום 2.7.05 ועד יום 25.7.05.