ע"פ 1861/00 פייסל שורפי נ. מדינת ישראל

בעת שהמערער ושניים אחרים (חוסני וסאלח חואג'ה), פרצו למחסן ביפו, הבחינו אחדים מבני משפחת אבו שנדי (האב ושני בניו) במעשה וניסו למנוע אותו. בין הצדדים התפתחה תגרה, שבמהלכה הכה המערער עם מברג בגבו של אחד מבני משפחת אבו שנדי ופצע אותו, בעוד אחד מחבריו פצע אותו בידו בדקירת סכין.

המערער וחבריו הסתלקו מהמקום, אך לאחר זמן מה חודשה התקרית, והפעם היו בידי המערער 2 סכינים, ואילו חברו היה חמוש באקדח. המערער דקר שניים מיריביו בפניהם, ואת אחד מהם הוא הוסיף ודקר בגבו ובידיו. במקביל ניגש שותפו של המערער לאחד המתלוננים וירה עם האקדח ברגלו ופצע אותו.

המערער הורשע בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, חבלה בכוונה מחמירה, התפרצות לבנין והחזקת סכין שלא למטרה כשרה.

למערער הרשעות קודמות ושרות המבחן, בתסקיר שהגיש לבית המשפט, לא ראה מקום לבוא בהמלצה טיפולית, הואיל והמערער לא הראה מוטיבציה או רצון לשנות את דרכו ולשקם את עצמו.

בית המשפט המחוזי גזר למערער 4 שנות מאסר וכן שנה וחצי של מאסר על תנאי.

תחילה הוגש הערעור על שני חלקיו של פסק דינה של הערכאה הראשונה, אך בהמשך צומצם לעניין העונש. בא-כוח המערער טען כי למתלוננים היה חלק נכבד בליבוי היצרים וגרימת התגרה, ולמעשה היו אלה האחרונים שהחליטו לעשות דין לעצמם במקום להסתייע במשטרה. כמו כן נטען כי המערער היה הצעיר מבין המעורבים בפרשה, וזהו מאסרו הראשון.

כל הטענות הללו ואחרות היו בפני בית המשפט המחוזי וקיבלו ביטוי בגזר הדין. העונש אשר הוטל על המערער, אף שאינו קל, יש בו כדי לבטא את החומרה בה רואה בית המשפט מעשי אלימות בכלל, ובעלי חומרה מופלגת כמו במקרה הנוכחי, בפרט. מנקודת השקפה זו, העונש שהושת על המערער רחוק מלהיחשב מחמיר, ובנסיבות רגילות לא היינו מתערבים בו.

אך בינתיים חלה התפתחות נוספת עליה נדרשנו לתת את הדעת. על פי בקשתו של בא-כוח המערער, ביקשנו משרות המבחן לחזור ולבחון את עניינו של המערער ולהגיש תסקיר משלים, ומשזה הונח בפנינו עולה ממנו כי המאסר גרם למערער לשינוי הן ברמת מודעותו לעצמו ולהתנהגותו, והן בכל הנוגע לקבלת אחריות. שלא כמו בעבר, ביטא הפעם המערער רצון ומוטיבציה להשתקם, ועל מנת לחזק מגמה זו, המליץ שירות המבחן לקצר מעט את עונש המאסר, על מנת שניתן יהיה להעמיד את המערער בפיקוח שרות המבחן לאחר שחרורו מהכלא.

את ההמלצה הזו החלטנו לאמץ, ולא נותר אלא לקוות שהמערער ישאר נאמן להצהרותיו בפני שרות המבחן, ויפיק תועלת מנכונותו של השרות לפקח עליו ולסייע לו.

אנו מחליטים איפוא לקבל את הערעור במובן זה שאנו מעמידים את עונש המאסר בפועל על שלוש וחצי שנים, בעוד שתקופת המאסר על תנאי תישאר על כנה. אנו מוסיפים ומורים - בהסכמת המערער - כי המערער יימצא בפיקוח שרות המבחן למשך תקופה של שנה וחצי, אשר תחילת מניינה יהיה ביום שחרורו של המערער ממאסרו.

היום, י"א בניסן תשס"א (4.4.01).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט

_________________

העתק מתאים למקור

00018610. G05

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו

בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444